תוכן

מיום י"ג מנחם אב תרפ"ז - לר' יהודה צבי ברנדוויין
ב"ה ה' נחמו פ"ז לונדון יצ"ו
כבוד ידי"נ מוה"ר יהודה צבי נ"י
הן אתמול ערכתי לכם מכתב ארוך בדבר שהשגתי את הקדמה חתוכה עד חציה עד מדוותה, כלומר עד המכשלה בחטא של עץ הדעת, על דעת ידידנו הר' דוד נ"י, וחשדתי אותך שעל כן היתי [אולי צ"ל היית] בשב ואל תעשה, כי התאבקתי בעפרי. אמנם כהיום חזרתי מהשערתי, לא אוכל לחשדך עד כה.
ומה שבאתי אליך עתה ביחוד בדברי אלה, הוא בשביל שיש לי ליתן בידך שליחות נכבדה למעני, היות שרצוני שכל התלמידים (חוץ משאינם מקושרים עוד עמי, דהיינו הר' אברהם נ"י והר' יוסף וויינשטאק נ"י) יקריבו לי פתקאות במוקדם האפשרי, בדיוק באותו נוסח שאתה ומשהל נ"י מכבר נתתם לי, דהיינו בדומה להנוסח מהפתקא שהקריבו תלמידי הר' ר' בער ז"ל לה"ר אברהם המלאך ז"ל הנדפס במכתבים של הבעש"ט וכו' שמצאו בארכיוו (-ארכיון, מוזיאון כתבי יד) בפ"ב כנודע, וכמדומה לי שהר' משהל נ"י יש לו לאותו ספר. אמנם איני מרוצה ח"ו באחד בפה ואחד בלב, כי יהי' בזה הפרוץ מרובה וכו', אלא אני דורש לפי הלב של כל אחד ואחד, בקבלה ודאיית.
וכל אחד ואחד יש לו רשות לגרוע כמה שלבו מודד לו, אלא שיהיה פיו ולבו שוין ממש. ופדיון נפש חצי פונט. ומי שאין לו כסף, יכתוב התחייבות שישלים לו לכשירחיב לו. וכן מי שצריך לישוב הדעת איזה ימים, תמתין לו, אלא שכל המוכן תשלח לי תיכף במוקדם האפשרי.
אמנם לא ייעצו בזה אחד עם חבירו כלל וכלל, וכן לא יראו הפתקאות איש לרעהו, אלא יתנו אליך, ואתה תשלחם אלי. ואקוה שתקיימו דברי אלה מלה במלה, כמו שאני דורש לטובתכם שהיא טובת השי"ת.
ומה שאתה מייעצני בעשיית הוויזא מחשש שמא תקח לי זמן מרובה, הנני להודיעך שאיני צריך לשום וויזא, כי הוויזא שלי מספקת על הליכה ושוב.
ואודות הרבנות שכתבת אלי במכתבך העבר שציוני נטל את מקומך שם, ולא נראה לי מעשיך בזה שנתרשלת בדבר הרבנות וקיימת מה שאמרו ז"ל (אבות א, י) "ושנא את הרבנות", ועל כן יפה עשאה שלא נתנה לך לקרות.
ובדבר האותיות שלימות שאינם נמצאים במקומם, כבר הארכתי במכתבי של אתמול, ועכ"פ יפה עשית שלא לקחת מהם מאטריצין .
ומה שאתה מבקש ממני לבא בעזרתי אליכם בעבודה שבין רב לתלמיד. איני יודע כוונתך בזה, אם להזהיר על זה - כבר אני בעזרה זו זה כמה שבועות. אלא שאני מהרהר אחריך כי תאמר שאשא תפלה לה' שתזכו לזה בלי טרחה מצד עצמכם, אמנם כבר אמרו ז"ל (מגילה ו, ב) "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". וכל כחי יפה אך להזהיר ולחמם אתכם לזכות להיגיעה, כמו שכתוב (תהלים קכח, ב) "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". וכנראה שעדיין לא בדקת יפה יפה בכל הכתוב במכתבי הקודמים, ודו"ק בהם מאד מאד.
ומשבח אני את הר' לוי יצחק, שאני מרגיש אותו קרוב אלי יותר מכל התלמידים. ובכונה גדולה אני משבח אותו בפניו, כדי שיתן אל לבו לתת שבח והודיה להשי"ת על זאת, שאחר נטייתו הימני על זמן קצר זכה להתקשר עמי בשיעור גדול, אין זה כי אם מתנת ה'.
ומה שאיני משיבו על שאלותיו בפרטיות, הוא בשביל שכן דרכי בדברים נכבדים לשנות את האדרעסאות (-כתובות) מאיש לרעהו בכדי שלא ליתן אחיזה לסטרא אחרא. ועל כן מחוייב כל אחד ואחד לאמץ את עצמו להבין בכל המכתבים, בלי להשגיח על האדרעסע כלל ועיקר.
ואל יחשדני, שדבריו אינם נחקקים בלבבי כדבעי, חס מלהזכיר, אלא שאני נושא בעול עמו, בכל יגיעותיו וטרחותיו ומכאוביו.
והן אמת שזה איזה חדשים שהזכיר את עצמו לפני, בדבר המכאוב הגדול שאחז לו בחצי ראשו, שרציתי מאד למהר לכתוב לו סגולה נאמנה להתאמץ בלימוד התורה. אמנם כן דרכי מאז ומקדם, שבטרם שאני מודיע את הסגולה שלי אבקש מהשי"ת שישיג בעצמו. ואחר שהוא משיג מעצמו, אז גם אני אבוא ואמלא הדברים כיהודה ועוד לקרא (קידושין ו, א) ואומר לו אותה הסגולה.
ועל כן מה מאד ששו בני מעי, כשהגעתי זה איזה שבועות הימנו דברי תורה בפסוק (במדבר יב, ג) "והאיש משה ענו מאד", שגילה זה בשכל אמיתי, שכל ענין הישועה, הוא בהשגת החכמה ורזי תורה וכו'. ונתתי שבח והודאה להשי"ת על זה.
אמנם אחר זה הגעתי מכתבו שהבנתי מתוכו, שעבר על "בל יחל דברו" (במדבר ל, ג), ושוב מבין דרכים וישועות בטרם השגת סודות התורה, היות שכתב לי ששוב אחזו הכאב בכל ראשו.
ועל כן באתי עתה להזכירו, אשר כבר מוסכם אצלו (אולי צ"ל אצלי) שלא יצוייר ישועה שלמה לנצחיות בטרם שמשיג טעמי תורה וטעמי מצוה, ועל כן אסור לו להצטער זולת להשגות התורה.
כי נודע שאין הקב"ה משיא את בתו לעם הארץ, כמו שאמרו ז"ל (פסחים מט, ב) "כל הנותן בתו לפני עם הארץ כאלו כופתה ומניחה לפני הארי, שעם הארץ מכה ובועל". פירוש, כי הזוכה באשת נעורים, נמצא מזדווג עמה בפיוסא, כי החשק והאהבה עושה את שלה, מה שאין כן עם הארץ מכה ובועל, כלומר, בכעס ובמילוא תאוותו לבד בא עליה, בלי חשבון כלל עם כבוד הבת מלך, כי כל הגרגרן כועס.
ונודע שהאשה נקראת תמיד על שם האיש. דאיהו מלך, ואיהי מלכה. איהו חכם ואיהי חכמה. איהו נבון, ואיהי בינה. כמו שכתוב בתקוני זוהר (רל, א). ונמצא על כן, דאשת עם הארץ כסילות שמה, להיותו כסיל, שאינו יודע להזהר בכבוד מלכים. כי דירת קבע של היצר הרע בלב פנוי מתורה, אלא שהתורה וחכמה דוחה את היצר הרע מן הלב לאט לאט. וכיון דאיהו כסיל, נמצא מוכנת לו אשת כסילות, שהיא קליפת נוגה דאפתי לחוה. וזהו שאמר הכתוב (קהלת ז, ט) "וכעס בלב כסילים ינוח". והנך מוצא טעם מובהק, למה לא יתן המלך בתו לעם הארץ.
אלא אם באמת חשקה נפשך בבת יעקב, אינך צריך להרבות מוהר ומתן, כדעת החיצון של חמור אבי שכם החוי, אלא להשתדל אחר השגות טעמי תורה וטעמי מצוה, אחד מהם לא נעדר, כי אז חשקך וחשקה יפגשו ויתיחדו זה בזה, והאהבה גומרת את שלה מאליו, בלי שום סיוע מהצד, כלומר מכוח אנושי.
ובקשה קטנה לי אליך, בשביל בעל אכסניא שלי שהוא חושק לקנות את השמונה שערים מהאר"י ז"ל, וכיון שאתה עוסק בקניית ספרים, על כן תשאל עליהם ועל מחירם, ותכתוב לי כמה שערים מושגים, ומה מחירם לאחרונה, ואז ישלח אליך כספם. ונא להשתדל בזה, להיות הבטחתי לו את זה. גם רוצה לקנות את ספר "טור ברקת" מר' חיים כהן מארם צובא תלמידו של הרח"ו ז"ל, שהוא פירוש על המצוות, וכמו שולחן ערוך, כלומר גם על כל פרטי הדינים על פי חז"ל והאחרונים הכל על דרך הקבלה, ועל כן תשאל עליו ועל מחירו ותודיעני.
יהודה