תוכן

ער"ה לאילנות תשכ"ב בני ברק יע"א שלום וכל טוב סלה לידידי מו"ה ... הי"ו אחדש"ה
אני מודה לך עבור ההזמנה לחתונה שהשגתי. אני מצטער בזאת שלא אוכל להשתתף בשמחתכם מקרוב, אבל אני אשתתף מרחוק, כי ענין שמחה הוא דבר רוחני, וברוחניות המקום לא יכול לפעול מאומה, כי רק בגשמיות המקום מרחק או מקרב משא"כ ברוחניות יכולים להשתתף בשמחתכם אפילו בריחוק מקום, כי רק לקירוב לבבות אנו צריכים. ואני שולח את ברכתי להחתן נ"י עב"ג תחי', יהי רצון שיהיה דור ישרים יבורך ושיהיה בנין עדי עד.
א) ודרך אגב אני כותב לך מה שאמרתי בענין ​ט"ו בשבט סב. הנה חז"ל אמרו: "אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב כי האדם עץ השדה, וכי אדם עץ שדה הוא? אלא משום דכתיב כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת, וכתיב אותו תשחית וכָּרָתָּ, הא כיצד? אם תלמיד חכם הגון הוא, ממנו תאכל ואותו לא תכרת. ואם לאו, אותו תשחית וכרת".
ויל"ה, איזה שייכות יש לתלמיד חכם הגון עם עץ השדה, כי הפסוק אומר: "לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל וגו'. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת". אם כן הפסוק מדבר מעץ ומה ראיה היא מכאן לאדם.
והנה הזוה"ק אומר: "אל אחר איסתרס ולא עביד פירי". היינו, מי שהוא לא עובד לשם שמים אינו רואה פירות בעבודתו. ומה הם הפירות? - הנה במדרש: "אלה תולדות נח. הה"ד פרי צדיק עץ חיים. מה הן פירותיו של צדיק, מצות ומעשים טובים". עכ"ל.
והנה בגמרא לפני המאמר של רבי יוחנן מובא שם: "תניא רבי בנאה אומר, כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה, ואומר: רפאות תהי לשרך וגו'. וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, שנאמר: יערוף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר: "וערפו שם את העגלה בנחל". ויל"ה מהי סמיכות הענינים.
אלא יש לפרש על דרך המוסר, שרבי יוחנן שואל: 'וכי אדם עץ שדה הוא', היינו איזו השתוות יש בין אדם לעץ השדה, מה אנחנו לומדים מזה שהשוה הכתוב אדם לעץ השדה? ולזה מביא ראיה מהפסוק דכתיב ממנו תאכל ואותו לא תכרות וגו' - שהכוונה על תלמיד חכם. אם הוא הגון, היינו שלומד לשמה, שענינו הוא שהוא לומד דברים שיביאוהו לעשות פירות, פירוש, שהלימודים האלו יביאו לו שיהיה לו פירות, היינו מצוות ומעשים טובים - לימוד זה הוא ילמד, משום שעי"ז יזכה לסם החיים. וזה פירוש 'ממנו תאכל ואותו לא תכרת'. ואם לאו, אם תראה שהלימודים האלו שהוא לומד לא יביאוהו לעשות מצוות ומעשים טובים, הנקראים פירות, אז תדע שזה שייך לסטרא אחרא ולא להקדושה.
ומזה המנהג לאכול פירות בחמשה עשר בשבט, לרמז שאנחנו הולכים בדרך הקדושה, שיש לנו פירות.
מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כט"ס. ברוך שלום הלוי אשלג