תוכן

ב"ה א' ניסן תשכ"א פה בני ברק יע"א - שלום וכל טוב סלה לידידי מוה"ר .. הי"ו אחדש"ה באה"ר
הנני להודיעך שהשגתי את חמשת הגליונות שבספרך ונהנתי מזה מאד.
א) והנה אמרתי השבוע פירוש על מה שהזהר )תזריע אות ט) מקשה וז"ל: "ר' אחא אמר, הא תנינן דקב"ה גזר על ההיא טפה אי איהו דכר אי איהי נוקבא, ואת אמרת אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. אמר רבי יוסי, ודאי קוב"ה אבחין בין טפה דדכורא ובין טפה דנוקבא, ובגין דאבחין ליה, גזר עליה, אי להוי דכר או נוקבא".
ואאמו"ר זצ"ל מפרש בפירוש הסולם וז"ל: "למדנו, אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. ר' אחא אמר, זה שלמדנו שהקב"ה גוזר על הטפה אם הוא זכר או נקבה, ואתה אומר אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, וא"כ לא צריכים לגזירת הקב"ה. אמר רבי יוסי, ודאי שהקב"ה מבחין בין טפה של זכר ובין טפה של נקבה, ומשום שהבחין בה, גזר עליה, אם תהיה זכר או נקבה".
ומפרש (בהסולם שם): "כי ג' שותפין באדם, הקב"ה ואביו ואמו. שאביו נותן הלבן שבו, ואמו האדום שבו, והקב"ה נותן הנשמה. ואם הטפה היא זכר נותן הקב"ה נשמה של זכר, ואם נקבה נותן הקב"ה נשמה של נקבה. ונמצא שבזה שאשה הזריעה תחילה עוד לא היתה הטפה בסופה לזכר - אם הקב"ה לא שלח בה נשמה של זכר. והבחנה זו שהקב"ה מבחין בהטפה שהיא ראויה לנשמה של זכר או של נקבה, נחשבת לגזרה של הקב"ה, שאם לא הבחין בזה ולא שלח נשמה של זכר לא היתה נגמרת הטפה להיות זכר".
ולהבין זה על דרך המוסר נוכל לפרש: שכל לידה יכולה להיות רק על ידי זכר ונקבה. כי ענין זכר הוא כח ההשפעה שישנו באדם, ונקבה היא בחינת כח הקבלה שישנו באדם, היינו מה שאדם רוצה להנות את עצמו, שענינו הוא שכל דאגותיו הוא רק שעובד להנאת עצמו. ועל ידי שני כוחות אלה יש לו עבודה בבחינת בחירה, להיות בוחר בטוב היינו לשם שמים, ולמאוס ברע שהוא למלא תאוותיו.
וענין זריעה פירושו הוא כמו שנותנין איזה זרע בקרקע ואינו מוציא פירות, ורק בזמן שהזרע שנתן בקרקע נתבטל ונרקב אז הוא מוציא פירות. לכן זריעה בדרך המוסר פירושה: דבר שמתבטל נקרא בשם זריעה.
ובזה נבין את כל הנ"ל. הנה אשה מזרעת תחילה הכוונה היא, שענין תחילה הוא המחשבה, היינו, אם תחילת מחשבתו היא לבטל את הכח של קבלת התענוג רק לצורך עצמו - ממילא 'וילדה זכר', היינו מביטול כח הקבלה יוצא כח השפעה, שאז רצונו להשפיע נחת רוח לה'.
ואם איש מזריע תחילה, שתחילת מחשבתו היא לבטל את כח ההשפעה שלו, ממילא 'וילדה נקבה', אז המעשה שהמחשבה מולידה הוא לקבל, רק למלא את תאוותיו.
וזה פירוש שהקב"ה מבחין על הטפה, היינו על המחשבה, אם היתה כוונתו לשם שמים או שהיתה לצורך הנאת עצמו. ואם הוא זכר, היינו שביטל את כח הקבלה שלו, שזה פירוש אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, אז הקב"ה גוזר על הטפה שיהיה זכר. וענינו הוא, שרק הקב"ה יכול להבחין ולידע את האמת אם היתה כוונתו לה', ואז הקב"ה נותן לו נשמה של זכר, כמו שאמרו רז"ל: "הלומד תורה לשמה וכו' מגלין לו רזי תורה", שהשי"ת מגלה לו את סודות התורה.
ואם הוא נקבה, היינו שביטל את כח ההשפעה שלו שנקרא זכר, אז יולדת נקבה, היינו שהמעשה שהוא מוליד הוא רק להנאת עצמו, ואז אין הקב"ה נותן לו את הסיוע מלמעלה, אלא הוא כמו שאמרו רז"ל: "הבא לטמא פותחין לו".
נמצא, בזה שהקב"ה מבחין וגוזר - כך הוא נעשה באמת, כי רק ה' יודע את האמת, כי האדם יכול לרמות את עצמו ולחשוב שכל כוונותיו הם לשם שמים, אבל בזמן שה' מקרב אותו ונותן לו את השגת נשמת התורה, אז הוא יודע שנולד זכר, היינו שהמעשה שהוא עושה הוא לשם שמים, ואז הוא זוכה לגילוי סודות התורה ונעשה כמעיין המתגבר וכו' ואז הוא זוכה לבוא לשלמות האמיתית.
ואסיים מכתבי בברכת חג שמח וכשר. מאת ידידו המאחל לו ולמשפחתו כל טוב סלה ברוך שלום הלוי אשלג