תוכן

מיום י"ד תמוז תרפ"ז - לר' יהודה צבי ברנדוויין
ב"ה ה' פנחס פ"ז לאנדאן יע"א
כבוד מ' יהודה צבי נ"י
הן אתמול כבר ערכתי מכתב כללי בעדכם (מכתב מא), אמנם בקצרה מאוד לרוב טרדותי. אמנם כיון שהיתי צריך להניחו על הפשסתא (-דואר) באחריות, לא הי' לי כח ללכת, ועל כן עדיין לא שלחתיו עד כה.
וכהיום עלה על רעיוני מהתרעומת שהודעתני שיש להתרעם (וכמובן שאינכם מתרעמים, כי זכאים הנכם עלי), וזה לשונך ככתבך "והנה יש לי שאלה אחת, אשר ידוע דענין הצדיקים הם בבחינת שושבינין המקרבים נשמותם של ישראל לשורשם. ולמה הצריך השי"ת לזה שעל ידו דוקא יהיה ההקרבה. בשביל כי כביכול אינו מלובש בלבוש גשמי ח"ו וכנראה שאינו בעולם אחד וכדומה מה שיש לתרץ בזה, מה שאין כן הצדיק אשר יש לו גם הלבשת הגוף הגשמי, על כן נוכל להתקרב על ידו. והנה אנו רואים שאחרי ההכרה על הצדיק האמיתי, ומכל-מקום אין לבינו נכנע כמו מפני כביכול בעצמו, ואם כן מה הועילו חכמתם בתקנתם", עכ"ל אות באות במכתבך ב' סיון.
וכיון שיש לי כעת ריוח בין הדביקים, שמתי לבי להתבונן בזה מדוע יהיו יושבי ירושלים העתיקה רחוקים הימנו ביותר מהיושבים מחוץ לחומה, וכמדומה שירושלים העתיקה יותר קרוב ללאנדאן ממאה שערים ובית ישראל וכדומה. אמנם כן אני מרגיש כל הזמן ולא היתי מגלה את מחשבותי לבבי האלו אם לא נודעתי כזה על ידי הרבנית תחי' כתוב בפירוש עלי מכתבה אלי, ואין לי תירוץ על זה, אלא שקדושת המקום גורם את זה וד"ל .
ואתה מחליט שכבר הנך רואה ומכיר את צדיק האמיתי ומ"מ וכו', וכלפי דידי דומה לשונך כמו שאומר כבר אכלתי שור גדול מכף ראשו ועד רגלו ומכל מקום לא טעמתי טעם בשר מעודי. ומה משיבין לשואל כזה. ואני אוכל להודיעך שיש ביניכם כאלה (לא עליך אני אומר מפני שאינך צריך לשום כבוד, אמנם עכ"פ שלא לבזות ח"ו, ועל-כן אני מדמה דברי על אחר) אשר אם היו משיגים כל מוחותי בבת אחת, ועכ"ז לא היו נופלין ח"ו ברשת הגאוה, מחשש שמא ח"ו יעתק הקב"ה דירתו מתוכם, והיו נשארים בעניוות עד לעפר, ואיש כזה המשיג מוחותי ודאי יכיר אותי לצדיק אמיתי בלי ספק כלל, כי רואה צורתי בו בעצמו בתוכיותו, ואז היתי בעיניו שפל ולא כלום עד לעפר, כי זה המעלה הרוממה שקנה בעד נשמתו עצמו שכבר גדולה היא כמותי! למה לא ילבישני גם אותי כאות נאמן הזה מול עיניו, וכבר אמרו ז"ל (אבות ד, טו) "מורא רבך כמורא שמים", אם כן אפוא יהיה שיעור הרוממות שאיש כזה משיג בקדושתו ית' אשר בשום פנים לא יעלה רוממותו ית' למעלה מרוממות רבו. וזהו שהתפאר עצמו הריזינער ז"ל אשר בשביל זה זכה למדרגה ביתר מכל חכמי דורו, בשביל שקנה אמונת חכמים ביתר מכל בני דורו.
וצריך להבין שהאמונה אינו על צד השאלה, כי אמונה כזו אפשר לקנות גם הפעוטות בני ו' שנה, אלא על צד הרגש הרוממות והתפעלות נפשו מחכמת חכמים אשר חלק מחכמתו ית' ליראיו.
וכבר אמרתי והרחבתי דברים שהוא המסך היותר גדול מכל בעבודה בבני ארץ ישראל, כי שליטת קליפת כנען במקום זה, וכל אחד ואחד שפל עד לעפר, וחביריו עוד למטה מעפר, ורבו כמותו. ואחר גלותי לכם את החרפה הזאת, היתם צריכים לקבץ כל עבודתכם במקום הזה, והיה יכול להיות כן אם היתם מאמינים עכ"פ בדברי, וד"ל.
ובדרך צחות אפשר לומר עליכם מקרא ודרוש חז"ל ב"אותי עזבו ותורתי שמרו", ודרשו ז"ל הלואי "אותי עזבו" - כלומר שהיו מתגאים ברוממות, ואע"ג שאין אני והוא יכולים לדור במקום אחד. אמנם עכ"פ "תורתי שמרו", שהיו דבוקים בהצדיק האמיתי באמונת חכמים כראוי, שאז יש תקוה שהצדיק יחזיר אותם למוטב ויכריע אותם לכף זכות כראוי למחיצתו של הקב"ה.
ומה יוכל להיות מהעניוות ושפלות שלהם כדי שלא לעזוב את הקב"ה להעתיק דירתם מהם, אם אין להם צדיק אמיתי שידריך אותם בתורתו ותפלתו ויגיעם למקום תורה וחכמה. וכבר נודע שאסור להשיא בתו לעם הארץ (עי' פסחים מט, ב), ובזה נמצאים לאט לאט מתיבשים כעצמות יבשות ח"ו. ומה אפשר לעשות בשבילם אם לא להכפיל דברים כאלו מזמן לזמן עד שהחי ישים אל לבו (ע"פ קהלת ז, ב).
גם בזה אל תחשדוני שמיעוט דברי אליכם הוא מעצלות או מטרדות וכדומה, להיות שאין לי עסק אחר כלל בכל היום אפילו פה בלונדון זולת מלהפעיל מה בדבר כבוד שמו ית', ועד נאמן לכם, היא חסרון הכסף הנוהג בכיסי כמו שתדעו, ואם כן במה תוכלו לחשדני אותי ואת טרדותי, אלא שאתם דורשים ממני מעט או ענינים מועטים שאינם כדאי להשיב עליהם, וכתיב (שמות לג, ז) "ומשה יקח את האהל וכו'", ולמה נטה אהלו חוץ למחנה, וכסבורים הטפשים שעשה זה כדי להשבית שטף מעיין החכמה מסבת החטא, ח"ו לא יעלה על הדעת, כי אחר החטא אז הם צריכים באמת למעיינות התורה והחכמה אלף אלפי אלפים פעמים יותר מכבתחילה, וכמו שאמרו ז"ל (נדרים כב, ב) "אלמלא לא חטאו ישראל לא היה להם אלא ספר התורה ויהושע לבד". אלא אדרבא הוא הסגולה הנאמנה לפתחון פה מעיינות החכמה למקור נאמן, להיות שאחר שנטה משה אהלו מחוץ למחנה נתרבה אליו ההשתוקקות בתוך המחנה, כי אינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכו', ועמה גם הדביקות אליו, וממילא זכו להתפשטות נשמת משה ביניהם, דעל כן נקראו (זהר בשלח אות שצז; זוהר חדש חקת אות קלז) דור דעה.
וכבר אמרתי גם הזכרתי לכם תורתי שאמרתי בחג השבועות מטרם נסיעתי מכם על הפסוק "דומה דודי לצבי", מה צבי זה כשהוא נס מחזיר פניו לאחוריו וכו', אשר באין תחבולה להמציא הפנים מטכסים המצאה הזו אשר מביאים הפנים באחוריים, וזהו שכתוב "כך הקב"ה בשעה וכו' מחזיר פניו לאחוריו", כי על ידי הרגשת הפירוד והאחוריים והאי יכולת לקבל פני הקדושה נמצאים מתרבים ועולים ניצוצי ההשתוקקות במדה יתירה, עד שהאחוריים הם הפנים, כי הלוחות 'מזה ומזה הם כתובים' (שמות לב, טו). וכבר יש זמן להשים לב לדברים האלו.
יהודה
לפלא מדוע לא נתתם לי תלגרמה משלומכם הטוב, עתה השגתי העלה (-עיתון) מפה ומבהלת ביותר מאתמול, ואמרת שיש אלף הרוגים, ת' בירושלים וארץ ישראל, וששה מאות בעבר הירדן, ורוב הרוגים המה ערביאים, מפני שדרים בבתים ישנים, ע"כ. ומובטחני שאין זה ח"ו בגבולינו, ובטח תודיעונו בפרטיות הארוכה.
הנ"ל
אומרת עוד אשר בירושלים ובחברון אין בית אחד אשר לא נתרוצצה מהרעד. ע"כ. ואחשוב שהוא גוזמא.
הנ"ל

[ברשימות כי"ק של רבינו, מצאנו רשימת קיצור ממכתב זה שרשם לו לזיכרון:]
ה' פנחס לי"צ פ"ז לאנדאן
מפליא שיושבי בתוך החומה פחותים מבני חוץ לחומה, כגון מאה שערים ובית ישראל וכדומה. על שאלתו שזכה לצדיק אמיתי ואינו נכנע מפניו כמו לפני כביכול, ושיש ביניהם שאם אפי' הי' זוכה למוחותי' הי' נשאר בעניוות עד לעפר וחביריו למטה מעפר ורבו כמותו. ובדרך צחות 'הלוואי אותי עזבו', פירוש, שלא הי' מתייראים להתגאות מכח שהקב"ה לא ידור עמו במדור אחד, אמנם 'ותורתי שמרו', שהי' עכ"פ יכול להדבק. 'תירא - לרבות תלמידי חכמים', והוא ריבוי המתאחד באחדות אמיתי.