תוכן

ב"ה יום כ"א כסלו תש"ך פה בני ברק יע"א - שלום וכט"ס לידידי מוה"ר ... הי"ו אדשה"ט באה"ר
המפרשים הקשו על הכתוב: "ויירא יעקב מאד ויצר לו", הלא השי"ת הבטיחו במראה הסולם לשמרו בכל אשר ילך, כמ"ש: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך", א"כ למה היה צריך להתפלל "הצילני נא מיד אחי מיד עשו" וגו'?
הנה הזוה"ק (וישלח אות ע) מפרש אמירת המלאכים ליעקב: "וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו", ושואל: נהוכל כך למה אמרו ליה. ומשיב: בגין דקב"ה אתרעי תדיר בצלותהון דצדיקייא ומתעטר בצלותהון וכו'. היינו שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.
והנה אאמו"ר זצ"ל פירש, מדוע אין הקב"ה נותן להנבראים כל טוב בלי תפילה אלא הוא רוצה שהם יבקשו ממנו ואז הוא ישפיע להם, והלא ידוע שיותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק? אלא שיש כלל, שאין אור בלי כלי. וכלי נקרא בחינת רצון. כי אין כפיה ברוחניות, משום שאי אפשר להרגיש טעם של תענוג מדבר שאין לו בו חשק, כי עיקר הרגשת התענוג תלויה במידת החשק והרצון שיש לו בדבר. לכן אין הקב"ה משפיע אלא בזמן שיש לנבראים רצון וחשק.
והרצון של האדם מתרקם דוקא על ידי התפילה, כי עי"ז שהאדם מרגיש חסרון הוא מתחיל להתפלל, ועי"ז התפילה שלו מתגדלת ומתרבה עד שבא לשיעור שיהא ראוי לקבל את ההשפעה העליונה. ומשום זה "הקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים", שרק עי"ז הם יכולים לקבל שפעו ית'.
וידוע שבשפעו ית' אנו מבחינים תמיד ב' בחינות: א) אור מקיף. ב) אור פנימי. אור מקיף פירושו מה שהאדם יקבל בעתיד, ועתה אינו ראוי עדיין לקבל את ההשפעה. אור פנימי פירושו מה שהאדם מקבל בהוה, ז"א שהשפע בא לו בפנימיותו.
ולפי מה שאמרנו לעיל שעל כל דבר שמקבלים צריכים להקדים תפילה, שיהיה כלי לקבל את ההשפעה, יוצא שאפילו לאחר מה שהקב"ה הבטיחו במראה הסולם עדיין נק' זה אור מקיף. אבל בזמן שפגש את עשו, שאז הוצרך לישועה בהוה, היה צריך להתפלל ולגלות את הרצון, הנבחן לבחינת כלי על הישועה, מכיון שבלי כלי אי אפשר לקבל. וזה נקרא אור פנימי. כי ההבטחה נקראת אור מקיף, משא"כ כשבאים להוציא את ההבטחה לפועל צריכים תפילה, וזה נק' אור פנימי. כי אור מקיף הוא אתערותא דלעילא ואור פנימי הוא אתערותא דלתתא.
בברכת התורה והידידות ברוך שלום הלוי אשלג