https://search.orhasulam.org/
אגרת מט'
תוכן
מיום כ"ט סיון תרפ"ז – לתלמידים
ב"ה, ד' חוקת פ"ז לאנדאן יע"א
כבוד התלמידים ה' עליהם יחי'.
הנה בזו השבוע קבלתי מכתבים כפולים משלח וקרח, כי בשבוע העברה לא השגתי, והי' מקום לחשוב שעל כן לא כתבתם, בשביל שביום ג' קרח היא היאהרצייט מעת שעזבתי אתכם, אמנם השגתי בשבוע זו.
ומה שהר' יהודה צבי נ"י נתפעל מאד מקושי'... ... בדבר "לא ראיתם כל תמונה" (דברים ד, טו), עד שכתב לי שגם חכמת שלמה קצרה מלפרנס קושיה גדולה כזו. ואני קורא עליו מאמר חז"ל (אבות ב, ה) "אל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו", ולוא הי' לו אפי' חכמת משה רבינו ע"ה שכתוב בו (במדבר יב, ח) "ותמונת ה' יביט", הי' יכול גם כן להקהות את שיניו, כי יש צורה ברוחני'.
וזה כתבתי לפי דעת השוטים, שפירשו מלת צורה ומלת תמונה בענין אחד. אבל תמה אני עליך שבו במקום שטחנתי חטה לקמח למאכל אדם, חזרת ועשית מן הקמח חטה כדי לכוססה כבהמות יער.
כי פירשתי באריכות גדול ענין הצורה ושינוי הצורה שאינו אלא הפרש בין מאציל לנאצל, שזה מוכרח שנמצא איזה הבחן שבגללו נקרא נאצל ולא מאציל, ועל זה ההבחן הנחתי השם כדי שיהי' אפשר לעסוק ולדבר הימנו, ועל כן כיניתי אותו שינוי צורה והשואת הצורה, ולפעמים אני קורא את זה דביקות מעולה ודביקות במועט, וכן אפשר לכנותו באיזה שם הנרצה להסברת אותו ענין המדובר. ואחר כל הטחנת דברים מכמה דפין שבספר חזר ועשה אותם לחטה והגשים תיבת הצורה והלבישה בתמונה גשמיית, עד שנאסרו ידיו ורגליו בתמונה זו באין עצה "כי בתורה כתיב בפירוש כי לא ראיתם כל תמונה וכאן כתיב אשר יש צורה ושינוי צורה והשתוות הצורה", עכ"ל. והארכתי בדבריך כדי להעירך על נטייתך לחצוניות שצריך לפשפוש במעשים.
ומה שהר' משה יאיר נ"י מדקדק בשם אין סוף ואור אין סוף. הנה הלשון שבספר חפצי-בה: "וכל אלו העולמות ומלכות היו כלולים בעולם העליון באבא ואמא, וכן הם גם כן כלולים בכתר והכללות דאין סוף יתברך שמו, שכל העולמות היו בתוכו מובלעים וכו' והיה הכל אחדות גמורה והיה הכל אין סוף יתברך שמו", עכ"ל מלה במלה.
ומה שכתב בשם ספר שלה"ק דף 20 לא ידעתי הר"ת של שם זה, גם לא הסופי תיבות.
ומה שמדמה ללשוני בפתיחה "דהאור וכל טוב כבר כלול במהותו ית' עצמו", אין לו ענין לדברי (פתיחה כוללת אות טו, פנים מסבירות ענף א אות ח) בהתכללות עולמות התחתונים באין סוף ב"ה. דשם דיברתי ביחוד מענין האור הפשוט שאינו משתנה בכל מקום שהוא, וכל השינוי שבין מאציל לנאצל הוא דוקא בבחינת החשך, ועל כן אמרתי בדיוק נמרץ "במהותו ית'", שאין לו שם ומלה, אפי' אור אין סוף אין אנו מכנים ח"ו שם .
איני מבין אותך כלל, איך אתה מעיין ולא תטעום מה שאתה מדבר ומדמי מלתא למלתא כי אוכלא לדנא, אין זה אלא מריבוי עסקים או רצון לריבוי עסקים.
ומה שמשוטט בשם "מחשבה" לדעת מקומה איפוא, ותפש לשוני "בבינה". ובסדר אבי"ע איתא באצילות, וכן בתיקוני זוהר (מא, ב) "חכמה עילאה אתקרי מחשבה". הנה זה מסודות הנפלאים והמכוסים.
אמנם עיין בשער מאמרי רשב"י וז"ל במדרש הנעלם של רות: "משה היינו דעת בסוד ת"ת, ור' עקיבא בסוד בינה הנקרא "יש" וכו', שאילו נתנה התורה מצד הבינה לא הי' לקליפות התלבשות בתורה, והקב"ה רצה לתת חלק ואחיזה להם כדרך שעלו הניצוצות הראשונות בחכמה ש"ך ניצוצין, וזהו כך עלה במחשבה וכו'".
והנך מוצא כאן שר' עקיבא בסוד בינה הנקראת 'יש'. שקשה לכאורה, כי נודע ד"יש" הוא שם חכמה.
אלא עיין שם בענף ב' בפנים מסבירות בדברי (אות ב) (גם בהקדמת אח"פ פנים מסבירות לענפים ה ו ז), גם בפתיחה (פתיחה כוללת אות יד) בענין עליית המלכות לבינה. שמבואר אשר בחינה ד' עלתה לחכמה ונעשית בחינת נוקבא לחכמה, דבחינה ד' אתתקנת בסוד אימא עילאה, דעל כן יצאה הבינה שהיא בחינה ב' לחוץ, כלומר למטה מבחינה ד' שסיומא נקרא פרסא, שמן בינה זו שיצאה לחוץ הותתקנו ב' הפרצופים ישסו"ת למטה מפרסא.
ובזה תבין שאותו המלכות שעלתה, עלתה באמת לחכמה וקנתה שם אימא עילאה, והיא נקראת "יש" והיא נקראת מחשבה, ושמה סוד המתקת הדין ברחמים. ועל כן שמה עלו הש"ך ניצוצין להיותם מבחינה ד', אבל לא עלו לחכמה ממש, אלא לאימא עילאה שהיא באמת המלכות שעלתה לחכמה. וע"כ נקראת המחשבה תמיד חכמה, כי אימא עילאה נקראת חכמה. וזה סוד 'הכל במחשבה אתברירו' (זוהר פקודי אותיות תרעג-תרעד), כי שם שורשם כנ"ל. ולפעמים נקראת בשם בינה להיות נוקבא דחכמה. ועל כן אמרתי דמלכות עלתה לבינה, כלומר דקיבלה צורת בינה עילאה, שנקרא מחשבה ו"יש" מאין כנ"ל. והיא העמוק שבעמוקים על כן קיצרו בזה המחברים.
ומה שכתב דבפנים מסבירות דף ו' ד"ה אמנם, כתוב טעות סופר, תוך וראש - כבר אין זה בנמצא בהקונטרסים אלא נדפס תוך וסוף.
הספר חפצי בה עם התעודה הנודעה קבלתי.
ומה שכתב לי הר' משה ברוך נ"י מהעסקים החדשים. יהי' השי"ת עמו ויצליח בכל אשר יפנה ברוחניות ובגשמיות. אמנם רוצה אני לידע תוכנם האנושי וכן ביהדות של הר' שפירא והר' היימן וכן סביבתם פרטיו וכדומה.
ומה שכתב הר' לוי יצחק שאפציר בעדו וכו', הרי זה דומה למכונת קיטור ההולכת ועובדת, וכל מכונת מלאכה אשר תמשיך אליו רצועה ותדביקה למכונת קיטור, נמצאת כחה כמותה, אלא לדביקות אנו צריכין, וד"ל.
יהודה ליב
