תוכן

מיום י"ז סיון תרפ"ז - לר' שמחה הלוי אשלג
ב"ה ערב שבת קודש שלח תרפ"ז לאנדאן
לכבוד אבי מורי החסיד המפורסם מוה"ר שמחה הלוי נ"י
אחר דרישת שלומו הטוב כיאות.
הריני להודיעך שבזה הרגע השגתי מכתב המדאיב נפשי עד למאוד, בדבר שמסרו קנטרסי הקדוש לידי החצונים להתעלל בו כחפצם, ועתה תבין אותי ואת הזהרתי הכפולה והמשולשה להחזיק סוד, ולמה לא שלחתי הקונטרסים עד היום הזה, כי יגורתי מזה. ועל כן רציתי לשלוח מקודם את הקונטרסים לכ"ק מרן שליט"א וליד הרה"ק שליט"א. והנה אשר יגורתי בא לי, וידי נערים מדעת בגדו בי לעשות אשר לא צויתי, אחר הזהרתי הגדולה שלא לגלות סודי לשום איש יהיה מי שיהיה, והנה הבאישו את ריחי בעיני הדור, ואשר הכשילו אותי בדרך עבודתי הנשאה לעשות נחת רוח לקוני, מי יוכל למחול להם את זה.
ובשמים סהדי על עמלי בכל כחי להמשיך קדושתו ית' להדור ההוא, אמנם הסטרא אחרא מוצאת תמיד אנשיה עושי שליחותה להפיל לי מכשולים בכל פנותי שאני פונה בשביל להטיב לאחרים, ועם כל זאת, 'רבים אשר עמנו מאשר עמהם' (מלכים ב' ו, טז), ואין הקב"ה מקפח שכרי, ולאט לאט אני הולך ומפנה הדרך, פעם פחות פעם יתר, אבל תמיד עם ריוח ב"ה, עד שאזכה להפיל כל שונאי השי"ת בעזרת שמו הגדול והנורא.
ואתה אל תירא מפחד פתאים ומוציאי הדבה, 'קטני עבה ממתנם', כן רצה השי"ת וכן עשה אותי ומי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל, כי זכות תורתי גדולה מזכות אבותם.
וכן בני דורו של עמוס הנביא היו מבזים אותו ואמרו שלא היה לו להקב"ה על מי להשרות שכינתו אלא על פסילוס (-עילג) הזה, כמו שכתוב בפסיקתא (פסיקתא דרבי כהנא טז, ד). אמנם כתוב (משלי יב, יט) "שפת אמת תיכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר", כי לסוף אנשי האמת המה המנצחים, כי עמוס נשאר חי וקים לנצח נצחים, ומי שמע או ידע מהנעשה עם בעלי ריבו. כן הדבר הזה, אין בעלי הלשון יכולין להזיק אלא לבני מינם, ונמצא ה'סער על ראש רשעים יחול' (ע"פ ירמיה כג, יט; ל, כג), והאמת חי וקים אינו נחלש מכל מיני השקרים, אלא עוד מתחזק על ידיהם, כמו השדה זריעה המתחזק על ידי זבל ואשפות שזורקים עליו וברכות השדה פרה ורבה על ידיהם ברצות השי"ת.
ועדיין איני מרגיש הנזק שיגיע על ידם להפצת תורתי, ועל כן איני יודע לכלכל לי איזה דרך להשכין אור ולהצילו מרעתם. אמנם ודאי אם ארגיש איזה נזק, אהיה נוקם ונוטר בהם כדת של תורה, ואמדוד את כחי עמהם, וכל מה שימצא ידי בכחי לעשות אותו אעשה, כי את האלקים אני ירא ואין עוד כח זולתו ח"ו, ודי למבין.
ובדרך כלל למענך עצמך, תדע שלא לכבודי ולצרכי חברתי את הספר, זולת למענו ית' ויתעלה לבד, כי ראיתי בלבול דברים גדולה בכתבי האר"י, אשר סבתו הוא מפני שהאר"י ז"ל לא כתב וסידר אותם בעצם כתב ידי קדשו כראוי לעומק החכמה הנשאה הזאת, והרח"ו ז"ל בעת ששמע וכתב הדברים לא היה עוד במדרגות השלימות המוכרחות להשיג אותם השמועות בשורשם, כי היה אז צעיר לימים. בן שלשים שנה היה בעמדו לפני האר"י ז"ל, כמו שכתוב בשער הגלגולים שער ח' דף מ"ט וזה לשונו: "ושעתה בשנת השל"א ליצירה שאני בן כ"ט שנים ללידתי וכו'", עיין שם, שאז בפסח כבר שימש את האר"י ז"ל, וביום ו' ערב שבת קודש פרשת מטות ומסעי יום ראש-חודש אב שנת של"ב נחלה האר"י ר"ל, וביום שלישי של אחריו ה' באב נפטר לחיי עולם הבא. והנך מוצא שלעת פטירתו ז"ל הימנו הי' רק בן שלשים שנה, והאר"י ז"ל חי שלשים ושמונה שנים כנודע.
וכתב עוד שם שער ח' דף ע"א עמוד א', שבעת פטירתו לא היה שם הרח"ו ז"ל, וזה לשונו מילה במילה: "סיפר לי הר' יצחק הכהן ז"ל, כי בעת פטירת מורי ז"ל כשיצאתי מאצלו נכנס הוא אצלו (היינו מהר"י כהן ז"ל) ויבכה לפניו ויאמר וכי זו היא התקוה שהיינו כלנו מתאוים בחייך לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם. וישיבהו, אילו מצאתי אפי' אחד בלבד צדיק גמור בכם, לא סלקוני מעולם הזה קודם זמני. ועודנו מדבר בזה שאל עלי (על הרח"ו ז"ל), ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך מאצלי. ויצטער מאד. והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לו איזה דבר סתר. אז אמר לו (מהר"י כהן ז"ל) מה נעשה מכאן ואילך. ויאמר (האר"י ז"ל), תאמר לחבירים משמי שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר. ויאמר (מהר"י כהן), וכי ח"ו אין עוד תקוה. ויאמר, אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם. ויאמר לו, איך תבא ותלמדנו אחר שאתה נפטר עתה מעוה"ז. ויאמר לו, אין לך עסק בנסתרות איך תהיה ביאתי לכם וכו'. ותיכף נפטר לחיי עולם הבא".
והארכתי להעתיק דברי ספר שער הגלגולים מהרח"ו ז"ל הנ"ל, כדי שתראה שהאר"י ז"ל אסר להרח"ו ז"ל ללמד תורתו לאחרים, והוא משום שאז לא הבין השמועות ששמע מהאר"י ז"ל על בוריים.
והוא הסבה שלא רצה אפילו לסדר את הכתבים ששמע מרבו, וסדרו אותו הבאים אחריו דור השלישי, המה מהר"י צמח ז"ל מהר"מ פאפערש ז"ל ומהר"ש ויטאל ז"ל, אשר כל אחד מאותם המסדרים לא היה להם כל כתבי האר"י בשלימות, כי שש מאות ניירות מן הכתבים נגנבו בחיי הרח"ו ז"ל שממנם סידר מהר"י צמח ז"ל את רוב העץ-חיים ועוד איזה חיבורים. וחלק אחד גזר וציוה הרח"ו ז"ל לקבור אתו בקבר וכן עשאו. וחלק שלישי הניח בירושה ליד בנו מהר"ש ויטאל ז"ל שנסדר הימנם שמונה השערים הנודעים. ואחר כך לזמן מרובה נתקבצו מהר"י צמח ז"ל וסיעה גדולה של תלמידי חכמים והוציאו חלק הג' מן הקבר ונסדר מהם מהדורא קמא ומהדורה בתרא של העץ-חיים ועולת תמיד ועוד חיבורים.
והנה תראה, שבכל פעם לא הגיעו ליד המסדר אלא חלק שליש מכללות הכתבים שהמה ביחד עצם אחד ובנין אחד, והלואי שיספיק. וכיון שלא היה בידם אלא מיעוט קטן מהכתבים, ועל כן לא הבינו עומק החכמה אז, ועל כן בלבלו ביותר את הדברים במה שלא הבינו איך לסדר.
ועל-כן תדע נאמנה שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים מהאר"י ז"ל ממש, בטרם להבין את שיטתו ששלטו בו ידים רבות מבעל השמועה והכתיבה הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכונם בשרשם העליון, שכל אחד היפך ובלבל בדברים.
והנה ברצון עליון ית' זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון שנשגב גם ממני עצמי למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום, ולא אוכל להאריך בענין זה, מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות, אלא מצאתי חובתי מטעם כיבוד אב להרגיע את רוחך לעומת שטף מים עזים מעבדים המתפרצים על אדוניהם ויגרשו מימיהם רפש וטיט שיפלו במפעלם אשר פעלה נפשם הבהמי שעוד לא הבינו בשלימות איך להפרידו מנפש הרוחני, כי תדע שאסור לירא מפני כחות כאלו שאינם נובעים אלא לשטוף כל קודש ח"ו, והקב"ה מצילנו מידם.
ואני חושב שתאמין אותי, מפני שאין דרכי מעודי לשקר ולגזם או לרדוף אחר כבוד וקניית שם בין הטפשים וכדומה. שעד היום הזה סבלתי ולא היה לי רצון אפי' להלחם עמהם.
וליתר עוז שלא תתבלבל מחילות של הסטרא אחרא האלו, אודיעך סימן מובהק שקבלנו מפי האר"י ז"ל לידע מי הוא צדיק אמיתי ומי שהוא צדיק שאינו אמיתי אלא ראוי להיות צדיק, שמפני זה צריך גם כן לנהוג בו כבוד. וכסבור אתה שאנו צריכים להפיל גורלות על זה לידע מי עובד ה' ומי לא עבדו, כי האותות והמופתים אינם מכריעים בענין זה כמו שנודע בין החסידים, וא"כ לגורל אנו צריכים, הס מלהזכיר.
אלא תדע ששאלה זו שאל הרח"ו ז"ל את האר"י ז"ל ומפורש זה בספר שער רוח הקודש שהוא שער ז' מן השמונה שערים הנודעים מהאר"י ז"ל, דף א', וזה לשונו אות באות: "והסימן שנתן לי מורי ז"ל הוא, בראותינו אם הוא מאמת בכל דבריו או אם כל דבריו לשם שמים ולא יבטל אפילו אות אחת מדבריו (סובב על סוד אות אחת שלומד מחבירו שצריך וכו' כנודע ליודעי ח"ן) וגם ידע לבאר רזי התורה וסודותיה, זה ודאי נוכל להאמין בו". והרח"ו עצמו מסיים על סימן זה וזה לשונו אות באות "וכפי דבריו נוכל לידע ולהכיר גדלו ומעלתו כפי ידיעתו", עכ"ל.
והביאור הוא כמו שכתב לפני זה, שבהיות האדם צדיק וחסיד ועוסק בתורה ומתפלל בכונה וכו' ממנו נבראים מלאכים ורוחים קדישין, שזה סוד "העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד וכו'" (אבות ד, יג), וההבלים הנפקי מפומייהו נעשים מרכבה אל נשמות הצדיקים הראשונים לרדת למטה ללמוד תורה לאדם ההוא וכו', עיין שם. ואומר שם עוד, שבאם המצוות אינם שלימות, נעשה מזה בחינת מלאכים ורוחין שאינם שלימים והם נקראים מגידים וכו'. ועל זה נתן סימן הנ"ל: אם התורה והמצוות שלימים, זוכה להשגה שלימה, ויודע לבאר כל רזי התורה, ואם הוא חסר בזה, כלומר שאינו יודע לבאר אלא מקצתם, ודאי אין מעשיו שלימים, עיין שם היטב.
והנה כל אותם שיכולים להיות לבעלי ריבי, הוא מפני שאין מבינים אפילו את שיחתי, ואיך אפשר להחזיק אותם לצדיקים גמורים, והנה נתתי בידך סימן מובהק.
וכבר כתבתי לך שספרי אין צריך להסכמה, בהיות שלא הוספתי על דברי האר"י ז"ל אפי' מלה אחת, וכן כבר עשיתי מראה מקומות על כל סברא וסברא להראות מקומם בכתבי האר"י ז"ל, ואם כן האר"י ז"ל אין צריך הסכמת אנשי דורינו. ועשיתי זה בכונה עמוקה, בראותי דרכי הסטרא אחרא לעומתי מכל מראש, וכמעט שלא ניכר מלאכתי עצמי והוספה בכל ב' הפירושים האלו, וא"כ איך יחזיקו מעמד ומערכה לעומתי המחברת כזאת. ואם יהי' להם תלונה על מה שלמדתי ואני בקי בכתבי האר"י ז"ל יותר מהם, זהו אינה טענה, לא היה להם לבלות זמנים בדברי רוח והיה להם זה הפנאי לעיין בכתבי האר"י ז"ל, וכיון שחבקו ידים יאכלו עתה את בשרם (ע"פ קהלת ד, ה).
ואני פורס שלומך הטוב ושלום אמי מורתי שתחיה, ושלום אחי שמואל נ"י. ואמור לו שכל דרכיו המה כמעשה זו, אשר כוונתו טובה והמעשים לא טובים, והכל הולך אחר המעשה. אמנם מה אעשה לו אך עצמי ובשרי הוא, ועל כל פנים יודיעני באריכות כל סדר המעשה הזה איך נפל הדבר מתחילת עד סוף וכו' ואשיבו דבר.
ואני מרגיש אותך מאד להשיבני דעתך על מכתבי זה, ומהנעשה עוד ביניהם באריכות ובפרטות גדול, כי אני צריך לדעת כל הפרטים כדי לדעת להחזיק מגן, כי לא דבר קטן הוא, מלאכת ה' הוא.
יהודה ליב

[ברשימות כי"ק של רבינו, מצאנו רשימת קיצור ממכתב זה שרשם לו לזיכרון:]
א' חזון
לאבי מורי: מאר"י ז"ל עד היום עוד לא נגלה אור גדול וקדוש כבספרי – ואינו צריך להסכמת אדם, כי השי"ת הסכים עמי. ומכל שכן שיודע אני שזכות גדול יהי' לבן אדם שישיג אף מקצתי. ויש סימן להכיר בין הגדולים, כמו שכתוב בשער רוח הקודש וכו' – ואין בני ישראל מאמינים במופת, כמו שכתוב בעבודה זרה 'אשר חלק אלקים' וכו'. והבעל שם טוב שימש עם מופתים רק לעוור עיני ההמון.
וכל הנלכדים בצדיקים צבועים, משום שבאים לטמא ולבקש ישועות גשמיות וכו', ועל כן אין להם עוד התנצלות, כי הי' להם לילך אחר שלא הושיע להם ברוחניות. משא"כ 'הבא לטהר מסייעים אותו' וכו' (שבת קד, א; זהר יתרו רנח, ועוד), ואני מייעץ לך הרחק מעדה הרעה הזאת וכו', ומשל מס' רבוא בני תורה כמותך וכו', ואני לעצמי רק יושב ושוחק מהם, כי בע"ה יתפשט ספרי התפשטות גדול וירבה טהרה וכו', ויש לי ג' בתי כנסיות בירושלים לומדים ביותר ומאמינים בי, וביותר מחסידי וכו', ומיוחסים יותר מאדומו"ר וכו', שכל הצדיקים שעברו מבעל שם טוב עד לובלין ופשיסחא היו זקניהם, והנה האמת מגולה, ואין צריך לחכות עד שמארץ תצמח.
ועי' עוד בהקדמת עץ חיים, דאם לומדים תורה לשמה למה לא זכו שיתגלה להם רזי תורה וכו', אלא תורה וחכמה אין לס"א, ולא נכשלו בני ישראל בהצבועים אלא שהלכו אחרי מופתים, ולא בדקו אם יודעים רזי תורה וכו'. ומענין הסרסרות.