תוכן

ב"ה י"ג שבט תשי"ט פה תל אביב - שלום וכל טוב לידידי היקר הר"ר ... שליט"א אחדש"ה באה"ר
הנני בזה להשיב על מכתבך מיום ג' וישלח, ששאלת שתי שאלות בענין הנחש הקדמוני: א) מדוע נענש, הלא לא מצינו בשום מקום אזהרה שלא להסית. ב) מהו העונש של "על גחונך תלך" בענין היצר הרע?
הנה בשפתי חכמים (בראשית ג, יד אות ע) כתוב: "דדוקא נחש שלא נצטווה שלא להסית, ולא נענש אלא לפי שבא תקלה על ידו" עכ"ל. והפירוש הוא, כי ענין העונש הוא לא שמגיע לו שיקחו ממנו את כוחו בגלל שחטא, אלא מסיבה אחרת - כדי שאחרים לא יוכשלו על ידו. נמצא לפי זה שהוא לא נענש מטעם שנצטווה על שלא להסית.
ובענין "על גחונך תלך", יש לפרש על דרך שיש בקדושה שלש מדרגות, הנקראות: נפש, רוח, נשמה. נפש נקרא בחינת נפישה, שהחיות היא קטנה מאד עד שאינו מסוגל לעשות תנועה. ורוח כבר נקרא מידות, שכבר נמצא בו תנועה על יכולת של תיקון המידות, הנקרא: "חסד דרועא ימינא, גבורה דרועא שמאלא", שיכול לשמש עם הידים שלו לחיות דקדושה. נשמה, נקרא שיש לו כבר שכל ומח דקדושה, הנקרא שכבר זכה לדעת דקדושה אז נקרא שיש לו בחינת נשמה.
וסדר קבלת אורות הרוחניים הוא על דרך הגשמיים. הנה אנו רואים כשנולד תינוק, אז החיות שלו היא קטנה מאד עד שאינו מסוגל לעשות תנועה מעצמו אלא אחרים צריכים לסייע אותו. ואינו יכול רק לשכב, ושכיבה מורה שאין הראש יותר במעלה מהגוף אלא אותה הקומה שיש לרגלים יש גם כן לראש. וזה מכונה נפש ברוחניות, כנ"ל.
וכשנתגדל התינוק יותר על ידי שמקבל כח יותר גדול, אז החיות שלו כבר מספיקה שתהיה לו יכולת לישב. וישיבה מורה שהוא בעל תנועה עם הידים. ועל ידי זה מתגדל הראש ונבחן שיש היכר בגובה הקומה מראש לגוף. וזה מכונה רוח ברוחניות.
וכשנתגדל יותר, היינו שכבר השיג שכל בראשו, אז החיות שלו כל כך גדולה שיש לו התפשטות גם ברגלים שלו, ואז יש היכר גדול בגובה הקומה של הראש מהגוף והרגלים, וזה מכונה נשמה ברוחניות.
היוצא מזה, שיש ג' מדרגות. וזה דוקא במְדַבֵּר, אז הראש למעלה והגוף שלו הוא למטה והרגלים הם יותר למטה, משום שיש לו שכל ומחשבה, שבזה הוא יותר למעלה ממדרגת החי. משא"כ בעלי חיים הראש שלהם הוא באותה קומה של הגוף, שזה מראה לנו שאין חשיבות בראשם יותר מגופם. ובהם יש להבחין רק ב' מדרגות, שהם בחינת נפש או רוח, כנ"ל. וכשהם משמשים עם הרגלים זה מראה שיש להם כח גדול, שהוא שהגוף שלהם יותר גבוה מהרגלים. משא"כ כשאין להם רגלים נמצא שהחיות שלהם קטנה מאד, שלא ניתן להם כח חיות של שתי מדרגות אלא הראש והרגלים הם בשוה.
ובזה יש לפרש את ענין "על גחונך תלך". היינו, שנלקחה ממנו בחינת הרוח, היינו זה שהוא כבר בעל תנועה, שעם כח זה היה יכול להסית את חוה לאכילה מעץ הדעת - וכשלקחו ממנו את הרגלים, אלא שהולך על גופו, הנקרא גחון, נמצא שהחיות שלו קטנה מאד, הנקרא נפש, בלתי תנועה, שחסרה לו עוד חיות בכדי שיוכל לעשות תנועות, ועל ידי זה לא יוכל כל כך להזיק את העולם. כי נפש נקרא אור נקבה, שהיא מקבלת מה שנותנים לה אבל מעצמה אינה יכולה לקבל חיות רק מה שהיא מקבלת על ידי שעושים מעשים רעים, ומזה הוא חיותה, ולכן רק כשאדם עושה עבירות ומשפיע לה חיות אז יש לה כח להחטיא את האדם.
וזה ענין "על גחונך תלך", היינו שאין לו עכשיו יותר מבחינת נפש דקליפה, לכן אין בידו להזיק כל כך את האדם, ורק כשנותנים לו כח אז הוא מתגבר. וזה ענין "עבירה גוררת עבירה", היות שנתחזק כחו. לכן עכשיו כשאדם מתגבר בתורה ומצוות יש מקום לנצחו ולהגיע לשלמות האמיתית.