תוכן

מיום ח' ניסן תרפ"ז - לר' ברוך שלום הלוי אשלג
ב"ה א' אחרי
כבוד בני מה"ר ברוך שלום נ"י
מכתבך קבלתי, ואברך אותך במזל-טוב על הסמיכה שהשגת. והנהו החומה הראשונה שגדרה דרכיך מללכך קדימה, ואקוה שמהיום תתחיל להצליח וללכת מחיל אל חיל, עדי תגיע להיכלא דמלכא פנימה.
והיתי רוצה שתשיג עוד סמיכה מכל מיני המופלגות והבתי דינין: אמנם, זרז את עצמך מהיום לבלות רוב הזמן בהכנת גופך לאזור חיל ואומץ כשור לעול וכחמור למשא לבל לאבד אפילו רגע קטנה, כי אורחין רחיקתין וזוודין קלילין.
ואם תאמר הכנה זו איכה היא? אומר לך כאשר שמעתי מאדמו"ר מקאלאשין זי"ע, שבימים הראשונים הי' צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע החכמות החצוניות המכונים ז' נערות המשמשות לבת מלך ולסגופים נוראים, ועם כל זה לא הרבה היו הזוכים למציאת חן בעיני השי"ת. אולם מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל ולעבדות הבעש"ט הוא באמת דבר השוה לכל אדם ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל, כי תדרוך בב' אלה הנ"ל שבחמלת ה' אלי מצאתי חן בעיניו וקבלתי אותם בב' ידי. ודעתי קרובה אליך כקרבת האב על הבן, בטח אמסרם לך לעת שתהי' כדאי לקבל פה אל פה.
והעיקר הוא היגיעה, כלומר לחשוק איך להתיגע בעבודתו ית'. כי אין העבדות הרגיל עולה בשם כלל, זולת הגירומין של היותר מהרגילות הנקרא יגיעה. כמו האדם שצריך לאכול ליטרא לחם לשביעתו, אז כל אכילתו אינו עולה בשם סעודה שיש בה שביעה, זולת הכזית האחרון מן הליטרא שזה הכזית עם קטנו, הוא הגירומין שהכריעה את הסעודה לבחינה שיש בה שביעה. והבן.
ומכל עבדות ועבדות שואב השי"ת רק את הגירומין העודפין על הרגיל לו, והמה יהי' האותיות וכלים לקבלת אור פניו ית', והבן זה היטב.