תוכן

מיום ח' ניסן תרפ"ז – לתלמידים
ב"ה נשיא לבני מנשה גמליאל בן פדהצור תרפ"ז לאנדאן יע"א
לכבוד התלמידים ה' עליהם יחיו
מכתבכם מהר' משה יאיר ומהר' לוי יצחק ומהר' יעקב מרדכי ומהר' אברהם ומהר' משה ברוך ומהר' יודא צבי ומהר' דוד נ"י קבלתי, והנה אשיב לכם ביחד להיות הכל נובע מרצון אחד, וקדושת החג מתקרב ובא. וכמו שידעתם, שדרכי להתקבץ אל עצמי ולא לְוַתר זמן בימים אלו.
והגם שאין לי עוד הוצאות נמרצות לצרכי אוכל נפש על החג, כי ב"ה השגתי המצות והיין לנכון, אמנם טרוד אנכי לקבל את בן הנולד מכל העובר עלי במשך חדשי העובר מהחדש תשרי, והבן יקיר לי מאוד ילד שעשועים, על כן המו מעי לו ולכל צרכו (ע"פ ירמיה לא, כ).
בטח שמתם לב להכתוב במכתבים הקודמים, שתכינו עצמכם (לנהרות) לנהות אל ה' ואל טובו בהימים האלו, בטרם ביאתי אליכם. כי הזמן מוכשר לכך, אם תרצו. כי בצרכי ה' וחלק ה', אין הזמן ומקום מגבילים ביננו כלום. והקופה של גשמיות? תלו אותה לאחריכם! והננו אחד.

וכבר תמהו חז"ל (חולין קלט, ב) "אסתר מן התורה מנין", ואמרו: "ואנכי הסתר אסתיר" (דברים לא, יח).
והענין, ש'מתוך שלא לשמה באים לשמה' (פסחים נ, ב), ש'המאור שבה מחזירו למוטב' (ירושלמי חגיגה א, ז). ואם כן, שפיר הקשו איך אפשר להיות הסתר לאיזה אדם, ואפילו כשתאמר שרשע הוא, שעוסק בתורה ומצוות שלא לשמה, מכל-מקום המאור שבה מוכרח להחזירו למוטב.
ותירצו, שיש ב' הסתרות, בסוד 'הסתר אסתיר'. כי הסתר א' ממיעוט הירח, כמו שאמרו ז"ל (מסכת סופרים יז, ה; ירושלמי תענית כא, ב) מארת חסר כתוב, ונחסר הו' מהמאור שבה, ונמצא מאר במקום מאור. הסתר ב', מחטאו של אדם הראשון, בבחינת שזרק בה זוהמא, ונתמעט גם כן הא, ונמצא מר במקום מאור.
ובמעשה בראשית הקדים רפואה קודם למכה, שנאמר ב' פעמים אור: "​יהי אור, ויהי אור" (בראשית א, ג). דהיינו, שיהי' מספיק לב' הסתרות הנ"ל. והנה בכח הנחש המסית נפגם גם אור הב', ונשאר ממנו "ור". ומכבר חסר באור א' הו' כנ"ל, ונשאר סער על ראש הנחש וסיעתו, "ארור אתה מכל הבהמה וכו'" (בראשית ג, יד). שמראשון נשאר אר ומהב' נשאר ור, ועל כן נקצצו לו גם הרגלים ועל גחונו ילך (שם) ודו"ק, כי אין לי פנאי להאריך. שזה סוד (בראשית רבה יב, ה) "אור ששימש בז' ימי בראשית וכו' שגנזו לצדיקים לעתיד לבא", והבן.
אמנם כל התיקונים, המה במקבלי האור, שבהיותם אינם כדאים לקבל אור העליון, הנם ח"ו במורדי אור. שאור הוא סוד השפעה, וכשמגיע לכלל קבלה נקרא מאור, שהוא סוד פנימיות המחזירו למוטב המתלבש בהכלי קבלה, ואור העליון מתלבש באותיות כל התפלות, והוא ושמו אחד.
שהוא סוד שהיו אבותינו משוקעים בטיט ובלבנים מגילולי מצרים בשער מ"ט דהטומאה (זוהר-חדש יתרו אות ג), ואז נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם. והטעם, משום שהיו צריכים לגלות כל אותיות התפלה, ועל כן המתין להם הקב"ה. אמנם כשכלו התפלות מיהר עליהם לגאלותם, וגיטו וידו באים כאחד ממש.
​ומרדכי הצדיק, ​באמנו את הדתא זכה בה, מצד שהיתה בת ידידו אבי חיל, ואע"ג ש"מראה (אש) כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר" (שמות כד, יז), מרעה טוב ושמן היה לה אצלו, כמו שכתוב (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו", שהבין באור צדקתו והמשיך עליה חוט של חסד, ובהמשכה זו המשיך מדת הקל-וחומר לקדושה י"ד יום, דמדת קל-וחומר הוא סוד חסד, מסיבת ב' המיעוטין הנ"ל בסוד "ואביה ירֹק ירַק בפניה" (במדבר יב, יד), עד שזכה ​"ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה" (אסתר ב, טו), אפילו לאומות העולם ממש.
ומתחילה תיקנה באחוריים, דהיינו ​ש'עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי הצדיק' (מגילה יג, ב) [וזה סוד ​"לרוב אחיו - ולא לכל אחיו" והבן היטב], שהוא סוד הטהרה בסוד "ומתרגמינן מרי דכיא" (וזה שתירצו שמרדכי הוא סוד התרגום של תורה), דהיינו ה"מר" מסטרא דחויא הנ"ל שהטיל בה זוהמא, ופרח ממאור שבה הא', ד'אין אני והוא יכולין לדור במדור אחד', ד'אין אדם דר עם נחש בכפיפא אחת' (יבמות קיב, ב), וזכה וטיהרה לה, כי המשיך לה אלופו ומיודעו.
אמנם עדיין מארות חסר כתיב, דהיינו, הו' מצד מיעוט הירח כנ"ל. אמנם זה זכה אחר כך ​"בלבוש מלכות וכו', ועטרת זהב גדולה", כמו שכתוב (בראשית א, טז) "ב' מאורות הגדולים". ואז מרדכי מן התורה כמו שכתוב (שמות ל, כג) מר דרור, דהיינו, חירות ממלאך המות, והיינו בלשון הקודש ממש. דכל הטהרה - באחורים, שהוא סוד תרגום, וחירות גמורה - בלשון הקדש. דמ"ט פנים טהור ומ"ט פנים וכו' מסטרא דמיעוט הירח הוא. ועל כן תיקון א' יוצאים הכלים בטהרה, ותיקון ב' הוא "שם חדש אשר פי הוי' יקבנו" (ישעיה סב, ב), הויה שמה, ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמו.
והארכתי עד פה, להטעימכם מרור של מצוה אם תרצו, שסוד (שמות א, יד) "וימררו את חייהם" - בחוסר ב' אלפין דתהו. דהגם שזוהמא דחיויא לא הי' אלא באור א' כנ"ל, אמנם תלה הקלקלה בעליונה, שחוסר הו דמיעוט הירח הדיח שא' חסר גם שם ח"ו, והלביש אותם כמו אור וכלי, שמן המאור ואור, נטל א' דמאר (דהו' כבר חסר), וא' דאור, והרכיבן זה בזה, ועשה "מר" "ור", והיינו מלאך המות, שב' רישין נעשין לת' וכו'.
וכשזוכין במר דרור, כנ"ל, אז "ואתא קוב"ה ושחט למלאך המות", ונעשה שוב הס"ם מלאך קדוש. ואין כאן מ"ט ומ"ט - כף זכות וכף חובה, שהם כף ב' אותיות, אלא הוא ושמו אחד, כי 'לא ישיא אויב בו, ובן עולה לא יעננו' (תהלים פט, כג), והביט על רשעים ואינם וכו'.
ועל כן מתחילה צריכים לאסור את אלוה של מצרים באסור לחדש, להיותם נתלים בתורה, "לא יוכל לבקר את וכו' אותו יכיר לתת לו פי שנים", שזה סוד הכנה למכות בכורות בן השנואה. ובמה שאסרו את אלוה מצרים לכרעי המטה (טור אורח חיים סימן תל), המשיכו עליהם אור יקרות במקום הכרות, ויקיר כמו יכיר. ואין ביקור, ויש ביכור, כי אין מום. כמו שכתוב (ירמיה לא, יט) "הבן יקיר לי אפרים ילד שעשועים וכו'", כי 'שיכל את ידיו וישם יד ימינו על ראש אפרים' (בראשית מח, יד), והוא סוד "שה לבית אבות" (שמות יב, ג), מידי אביר יעקב כנ"ל.
ובד' ימים של ביכור, שחטו אותו בארבעה אסור, והפה שאסר - שהוא סוד פי שנים יכיר יקיר - הוא הפה שהתיר, ובאור לי"ה - ו'לילה כאור תהיה' (ע"פ תהילים קלט, יב), ואז 'שה לבית' (שמות יב, ג). ו'בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה'' (שמות יב, מא) וכו', 'אני ולא שליח' (רש"י שמות יב, יב) וכו'.
וזה סוד "וטבלתם בדם אשר בסוף", בשפולי כרמא. "והגעתם אל המשקוף ואל ב' המזוזות", דהיינו התיקון הממלא את ב' המיעוטים הנ"ל הוא סוד ב' מזוזות, מלשון מזו" זה", בסוד אמונת אומן ואמונת נאמן, והבת שאומן, היא ממש אימו בנאמן, כמו שפירשתי לכם כבר, ואז "והגעתם אל המשקוף וכו'", כי דמים תרתי משמע, ואין לי פנאי להאריך, והמשכילים יבינו.
ומה מאד כלתה נפשי לשמוע מכם בשורת הגאולה וברכת הגאולה אשר גאלנו וכו', כי "בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל" (ראש השנה יא, א), כלומר שהיה והוה מתיחדים בפי שנים כאחד, כי רואה את אחוריו כמו את פניו. ואל יהי' לכם לפלא, הלא קופה של שרצים תלוי' לכל אחד ואחד מאחריו, ואיך תבוא בקו המשוה עם לפניו.
אמנם זה בסוד הוה לבד, שהנצחיות הוא סוד הוה, המשוה יהיה להוה והיה, והיינו בזוכין לאור אמת המתלבש רק ברצון אחד מיוחד. וכל היותר משהו מרצון אחד, על כיוצא בו אמרו (חולין נח, ב) "כל יתר כנטול דמי", שזהו ביחוד של הדביקות האמיתי מהכרת לבו המלא מאור הויה יתברך על כל גדותיו.
ואפילו כשמכוון לבו לשמים, צריך להזהר מאד באחדות הרצון שיתיחד ביחוד אמיתיות הכרת פנימיות בשיעור הדביקות על גבהו של היכולת ה' ית' כי ידו לא תקצר ח"ו, כמו שכתוב (במדבר יד, כא) "ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ".
וזה סוד גאולתן של ישראל, בסוד "אני הויה" - אני ולא שליח, ולא מלאך, ולא שרף, כמו שאמרו ז"ל. כי מי שיש לו רצוניות הרבה, הרבה שליחים למקום, והרבה מדרגות יש, כמו שאמרו המקובלים (עי' תע"ס ח"ג פ"ט אות יג) שאפי' בנפש דעשיה יש קכ"ה מדרגות. אבל מי שאין לו אלא לב אחד ורצון אחד, אין לו כל החשבונות והמדרגות הנעשים על ידי שרפים וחיות ואופני הקודש, אלא "ואהיה אצלו אמון ילד שעשועים" (ע"פ משלי ח, ל), כי כשעבד ה' יש לו נחת מעבדות שלו, סימן מובהק הוא שהש"י יש לו נחת מעבדו הנאמן, ולהיפך הוא ח"ו להיפך. ועל כן צריכים לכוון לב רק להשתעשע עמו ית' בשהוא השעשועים לו לעצמו לבדו, ולא להעציב ח"ו בכל אופן שלא תבוא. וכן בן חכם מביט תמיד בפנים של אביו, אם יש לו שמחה הימנו, להיות לו מגמה האחת, לשמח האב, ותו לא מידי.
וזה סוד "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" (במדבר כג, כג), שפירשו ז"ל (רש"י בשם מדרש תנחומא יד) שמלאכים ושרפים מתלמדים מבני ישראל ידיעת השי"ת.
וזה סוד "כי טוב מאד" (בראשית א, לא) - זה הס"ם, להיותו פורח באחת, וכשנוטלין ממנו זה הכח לקדושה, אז מקויים בנו "ובכל מאדך" (דברים ו, ה).
וזה סוד שמתחית המתים זוכין לגילוי אליהו, שפורח בארבע, ואז מתתקן בנו הכח הזה לעבוד ולאהוב באחת, דהיינו טוב "מאד" כנ"ל המקוה לנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון. שצורך זה מהו? לחקור איך הולד נעשה? שהוא פשוט, הוא חושק והיא חושקת והילד נעשה.
ועל כן הארכתי בקיצור לשון, לסבת הזמן, אמנם ברצות הוי' יספיק לכם, שתכינו את עצמכם ותזכו לכל הנ"ל בטרם ביאתי אליכם, ואז באתרא דליעול "ירקא" ליעול בשרא וכוורא, כי אחר כל הזכיה הנ"ל, תתחילו להיות מוכנים לקבל אורו ית' על ידי, כחפץ ה' מכל מראש. והגם שהוא פלא בעינכם להשקפתכם, אמנם על כל פנים תאמינו לי שאין כונתי ח"ו להתפאר, כי טובת ה' היא טובתכם, ואם קטנים אתם בעיניכם תביטו על בעל מלאכתכם שפעל אתכם, כי אומן נפלא אינו פועל דברים שפלים ונמוכים. ורעיון רוח הזה, הוא הפגם מסטרא דחיויא, שהטיל בה זוהמה לחשוב את עצמו לנמוך ושפל ולא ירגיש כי הויה עומד לימינו גם ורק בעת תחתית שפלותו, ואני מה שאני רואה אני אגיד, אולי ימצא השי"ת חן בעינכם, במהרה בימינו בקרוב.

והנה במה שבקשתי להציג את הראשי תיבות בסמוך להפתיחה כוללת. כתב לי יהודא צבי נ"י שלא הי' מקום, בו בעת שאני רואה מקום מרווח תחת הפתיחה שנשאר ריקן, ולא מילא אותו כבקשתי.
גם לפלא לי מדוע עדיין לא השגתי את הפתיחה בשלימות. אלא דברים כפולים והאמצע חסר, שזה קרוב לב' שבועות שכתבתם לי שתשלחו לי את הפתיחה בשלימות, ואקוה שתשלחו לי במהרה.
הקונטרס החמישי עדיין לא נגמר, מאפס הפנאי לסדרו לדפוס, ואולי אגמור אותו בשבוע זו, ותיכף אשלח.
ובדבר ... אין לי פנאי ליקח לזה, ועשו אתם מה שנראה בעיניכם, ואולי אתישב בזה כעבור הפסח הבא עלינו לטובה. וכן ביתר המפורסמים. אמנם לשלוח עוד קונטרסים, אחשוב לשלוח עם הגמר של קונטרס החמישי. וכן ההקדמה. והראשי-תבות תשלחו לי הנה, ואראה אותם מקודם.
יהודא ליב

ומצאתי הגהה אחת בדף א' של הפתיחה ע"ב, שבמקום "זולת" שכתבתי נכתב "אלא" או "רק", וכנראה שהוא מהר' דוד נ"י, להיותו מכבר נתוכח עמי במילה זו, ואז שתקתי לו על חציו אמנם כעת שמתי אל לבי ומצאתי מפורש במלכים א' י"ב (פסוק כ) לא היה אחרי בית דוד "זולתי" שבט יהודה לבדו. וכן במלכים ב' פרק כ"ד פסוק י"ד לא נשאר "זולת" דלת עם הארץ, ופירש המצודות ציון "רק", עיין שם והשיבני דבר. ובענין סילוק החובות המרובות שאחדים מבקשים במכתבים, ואני מצדי שואל למה לא תשלמו לי את חובי להריץ לי מכתב בכל שבוע כבקשתי אליכם. אמנם כן, כל החובות ממצוה אחת נתפשטו.
הנ"ל