תוכן

בקשר להפריד אהבת חברים מעבודת ה'. את זה אני לא מבין בכלל, משום שאף פעם לא היה נהוג אצל אאמו"ר זצ"ל לחבר אלו שני הדברים ביחד, אלא להיפך, תמיד היה איסור לדבר דברי תורה או מצבים של קטנות וגדלות בין החברים, שהדרך שלנו היתה תמיד של בחינת "הצנע לכת", ובקושי התירו לדבר בין החברים דברי עבודה שנאמר בכמה מאמרי אאמו"ר זצ"ל מענין זה.
אלא המסירות של החברים נשאה דוקא אופי של אנשים פשוטים, שכל אחד דואג רק לגשמיותו של חברו ולא לרוחניותו, וכל ההתקרבות בין החברים היתה דוקא על ידי הסעודות עם שתיית יין ולא בדברי תורה. לכן אין אני יודע מה שאתה רוצה לחדש.
ויתכן לומר, שעד עכשיו היית מאמין שלאהבת חברים לא צריכים לדבר ולעסוק בעניני עבודה, ועכשיו יש לך ידיעה בהירה שרק כך צריך להיות ... היינו בהצנע לכת, שהצורה היא כמו מי שהולך לשמחת חברו, שהוא אינו עושה חשבון עם עצמו אם יש לו מצב־רוח או לא, אלא צריכים להשתתף בשמחת חברו ואסור להראות לחברו פנים זועפות אלא פנים שוחקות. כמו כן כאן, שהחיבור של החברים צריך להיות שכל אחד ירצה לשמח את חברו, ודוקא בדברים גשמיים, כי דוקא זה ענין "קנה לך חבר".
ו"עשה לך רב" זהו כבר דבר בפני עצמו, היינו, שיש לפעמים בין החברים שאחד רוצה לקיים כלפי השני 'עשה לך רב'. וזה דוקא בין חברים שיש להם שמירה מעולה וקפדנות יתירה, ולא כולם מוכשרים לזה. אבל בעיקר - זה כבר לא נקרא אהבת חברים, מה שאהבת חברים דורשת, כי אין לזה שום קשר לעבודה כמו שאתה כתבת לי...
ברוך שלום הלוי באאמו"ר בעל הסולם זצ"ל