תוכן

ב"ה אסרו חג דפסח תשי"ז - לכבוד הרה"ח זקן שבחבורה בנש"ק מוה"ר ... שליט"א
קבלתי מכתב מאת נכדך ... ושואל שם כמה שאלות. והיות שדרכי לענות בדרך כלל ולא על פרטים, והגם שאני אוהב שהשואל ישאל דוקא על פרטי פרטים ולא בדרך כלל, אבל בעצם הכלל כולל הרבה פרטים, היינו שהתשובה 'בדרך כלל' יותר מועילה לתועלת העבודה על דרך האמיתית, ואז דוקא בזמן שיש לשואל הרבה פרטים יש מקום שהכלל יאיר לתוך הרבה פרטים, הנקרא אצלנו הרבה כלים. וד"ל. לכן אענה בדרך כלל.
והנה זה ידוע שהעיקר הוא השמחה. אבל צריכים להבין מהו הפירוש של שמחה, כמו שכתוב: "ולשמחה מה זו עושה". ולמה הגדירו את שבח העבודה בענין שמחה, כמו שכתוב: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה" וגו'.
ונוכל להבין את ענין השמחה מהויות העולם הזה (כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שכל דרכי העולם הזה נתנו לנו רק כדי לקבל מהם אותיות וכלים לצרכים רוחניים): אנו רואים שבני אדם מתיגעים כל היום, מי בעבודה ומי במסחר, וכל היום הוא מצפה מתי יגיע הזמן שיוכל לחזור הביתה לאכול את הסעודה היפה ולהשתעשע עם בני ביתו וילדיו; או מי שהולך למדינת הים, שסובל מהיסורים של העבודה ומשתוקק מתי יגיע הזמן שיוכל לבוא הביתה. וכשרואה שמתקרב הזמן לשוב לביתו מתחילה השמחה לפעם בלבו, ואז ההשתוקקות הזו שיש לו כל הזמן להגיע אל התכלית מגדילה את התכלית, היינו שמרגיש בעצמו שכדאי היה לתת את כל היגיעה אך ורק כדי שיוכל להגיע לביתו ולהנות, כי אחרת היינו אם לא היה מתיגע אזי היה ביתו ריק מכל ולא היה לו במה להנות.
נמצא שיש כאן שני ענינים: א) סעודה יפה וטובה, או מי שבא ממדינת הים שמביא הרבה כסף. ב) ענין השתוקקות להגיע אל המטרה.
אם היו יכולים לשקול את התענוג במאזנים, אזי אפשר היה לומר שהתענוג של הסעודה או של המביא כסף מחו"ל שוקל קילו אחד; אבל ההשתוקקות מה שמשתוקק כל היום ללכת הביתה לאכול את הסעודה יכולה להרבות את התענוג בשיעור שהתענוג ישקול מאה קילו. וכמו כן מי שמשתוקק לחזור הביתה עם הכסף שרכש בחו"ל, ההשתוקקות מגדילה את התענוג בלי שיעור וגבול.
והתענוג מתגדל רק לפי ערך ההשתוקקות. ושיעור ההשתוקקות מתגדל לפי ערך היגיעה, זאת אומרת שמי שעובד קשה ומתיגע בשיעור שיש לו יסורים, אזי היסורים עצמם מביאים לו את גודל ההשתוקקות להפטר מהיסורים ולהגיע למחוז חפצו, וכל החיות שיש לו בזמן שיש לו יסורים היא רק מהעתיד, היינו שמרגיש שעוד מעט מתקרב הזמן שיוכל לחזור הביתה.
נמצא לפי זה, אם יש לאדם סעודה טובה או הרבה כסף ולא היתה לו יגיעה עליהם אזי אינו יכול לטעום טעם של תענוג אלא רק מבחינה א' הנ"ל, היינו בשיעור של קילו. ומי שיש לו יגיעה והשתוקקות אז הוא מקבל תענוג מבחינה ב' הנ"ל, היינו שיוכל להגדיל התענוג פי מאה ופי אלף.
ואין להקשות: ומהו באמת, היינו אם יש תענוג בסעודה ובכסף מה זה משנה אם יש לו השתוקקות? אם הסעודה והכסף הם דברים של עצם איך יכול להיות שהיגיעה וההשתוקקות יוסיפו על זה תענוג?
אלא כנ"ל, שהן קנינים גשמיים והן קנינים רוחניים טבע אחד להם. כי כל תענוג, בין גשמי בין רוחני, מכונה בשם אור. ויש לנו כלל שאין השגה באור, היינו שאי אפשר לקבוע את צורתו הסופית של האור - אלא דוקא על ידי הכלים, היינו שאנו קובעים את צורת האורות לפי תכונת הכלים.
וענין כלים ידוע שנקרא בחינת השתוקקות לדבר. נמצא, שהכלים מגדילים את האור, זאת אומרת - לא שהאור צריך להיות גדול, אלא הכלים צריכים להיות יותר גדולים, ורק אם יש לו הרבה כלים היינו השתוקקות גדולה אז מרגיש תענוג יותר גדול באור. לכן אפילו בגשמיות אין הסעודה והכסף קובעים את שיעור התענוג אלא היגיעה וההשתוקקות קובעים את שיעור גודל התענוג.
ובזה נבין ענין השמחה. כי זה נהוג שמי שמתחיל בעבודת השי"ת אז שולחים לו מחשבות זרות באמצע התורה ותפילה. ודבר זה מביא לאדם יסורים. והיסורים הם רק בשיעור שרוצה להפטר מהם ולגרש אותם. ואיך מגרשים את המחשבות האלו? - רק על ידי שמחה, היינו שיהיה לו בטחון שסוף כל סוף הוא יגיע למטרה הרצויה, שהיא להשפיע נחת רוח ליוצרו ולהיות משמש את המלך.
וצריך לעשות ציורים, היינו לצייר שמה טוב ומה נעים להיות בצלא דמלכא ולחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, וכמו שכתוב שהקב"ה משתעשע עם הצדיקים, ובטח גם אני אבוא למדרגה זו. ואז יסתכל על המחשבות הזרות, שהן גורמות לו את ההפסד שלא יוכל להיות נמנה בין בני היכלא דמלכא. ואז יש לו מקום לשקול את ההבחן של "לתת שכר טוב לצדיקים - ולהפרע מן הרשעים", היינו הערך של אור וחושך.
נמצא, בשיעור שיש לו יסורים מהמחשבות הזרות - כך יש לו שמחה בזמן שיש לו מחשבות טובות. ואם יש לו זמן שאין לו שום מחשבות זרות אזי הוא שמח. ובזמן של שפלות הוא צריך לקבל חיות ושמחה מהעתיד, היינו שסוף כל סוף השי"ת ירחם עליו ויקרבו אליו. נמצא בזה, שעל ידי המחשבות זרות הוא מגדיל את הסעודה, היינו הזמן שיש לו מחשבות טובות, ויכול לתת שבח והודיה לשמו ית' על מה שמקרבו עכשיו אליו ית'.
נמצא, שעיקרם של המחשבות הזרות הוא שתבוא לו שמחה, היינו שישתוקק מתי יגיע הזמן שאוכל לשמש את המלך בלי שום פגם. ועל ידי זה מתעלות המחשבות הזרות. וזה ענין המובא בספרים שאדם צריך לתקן את המחשבות זרות הבאות לו באמצע העבודה.
והשי"ת יעזור לנו שנזכה לעבוד את ה' בשמחה וטוב לב. ידידך ברוך שלום הלוי באאמו"ר בעל הסולם זצקלה"ה