תוכן

​מנשסתר תשי"ז - לכבוד החבריא שיחיו לנצח
זה זמן רב שלא כתבתי לכם מכתב, וחכיתי לדרישה מצידכם. ובינתיים אכתוב לכם מאמר מה ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל בשנת תש"ח בסעודת פורים על שולחנו הטהור.
​א) יש להבין כמה דיוקים במגילה: א) הנה כתוב: ​"אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן". ויל"ה, והלא 'אחר הדברים' היינו לאחר שבגתן ותרש רצו לשלוח יד במלך אחשורוש ומרדכי הציל את המלך, א"כ השכל מחייב שהמלך היה צריך להגדיל את מרדכי, ומדוע הלך המלך והגדיל את המן.
ב) בשעה שאסתר אמרה למלך: ​"כי נמכרנו אני ועמי" וגו', שאל המלך: ​"מי הוא זה ואי זה הוא" וגו', משמע שהמלך לא ידע משום דבר. והלא כתוב בפירוש שהמלך אמר להמן: ​"הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך", א"כ אנו רואים שהמלך כן ידע מהמכירה.
ג) על ​"כי כן יסד המלך וגו' לעשות כרצון איש ואיש", דרשו רז"ל: אמר רבא, לעשות כרצון מרדכי והמן. וידוע שבמקום שכתוב במגילה 'מלך' סתם הכוונה היא על מלכו של עולם, ואיך אפשר שהקב"ה יעשה כרצונו של רשע.
ד) כתוב: ​"ומרדכי ידע את כל אשר נעשה" - משמע שרק מרדכי ידע. והלא כתוב לפני זה ​"והעיר שושן נבוכה", א"כ הרי כל העיר שושן ידעו מזה.
ה) מה שכתוב: ​"כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב". ואיך נתן אח"כ אגרות שניות, שסוף כל סוף הן מבטלות את האגרות הראשונות.
ו) מהו הענין שחז"ל אמרו: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
ז) מהו שדרשו רז"ל על הכתוב: ​"והשתיה כדת". מאי כדת? אמר ר' חנן משום רבי מאיר - כדת של תורה, מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה וכו'.
ובכדי להבין את הנ"ל צריכים מקודם להבין את ענין המן ומרדכי, שדרשו רז"ל על הכתוב כרצון איש ואיש, היינו המן ומרדכי. שיש לפרש, שרצון מרדכי נקרא 'דת תורה', שהיא ​אכילה מרובה משתיה. ורצון המן הוא להיפך, השתיה מרובה מאכילה. וענין שתיה ה"ס גילוי חכמה, הנקרא בחינת ידיעה. ואכילה נק' אור דחסדים, שה"ס אמונה.
ושאלנו, איך אפשר להיות שיעשה סעודה כרצונו של רשע? - על זה כתובה תשובה בצידו: "אין אונס", שפירושו שהשתיה לא היתה בדרך הכרחי, שזהו הפירוש אין אונס. וזהו על דרך שדרשו רז"ל על מה שכתוב: "ויסתר משה פניו כי ירא מהביט", ואמרו: "בשכר ויסתר משה פניו וכו' זכה לתמונת ה' יביט", שפירושו, כי דוקא בזמן שאינו נצרך לדבר (היינו שיכול לעשות עליו מסך) אז מותר לו לקבל. וז"ש: "שויתי עזר על גיבור", היינו, דוקא מי שהוא גיבור ויכול ללכת בדרכי ה' אז הקב"ה נותן לו עזרה. וז"ש: והשתיה כדת, מדוע - כי אין אונס, שפירושו שלא היה זקוק לבחינת שתיה.
אבל אח"כ כשהתחילו לשתות, אז נמשכו אחר השתיה, היינו שכבר היו כרוכים לשתיה, שהיו זקוקים לה, אחרת לא היו יכולים ללכת קדימה - זה נקרא אונס, וזה נקרא שבטלו שיטת מרדכי. וז"ס שארז"ל שאותו הדור נידון לכליה משום שנהנו מסעודתו של אותו רשע. והיינו כנ"ל, שאם היו מקבלים את השתיה בבחינת 'אין אונס' לא היו מבטלין את רצונו של מרדכי, וזוהי שיטת ישראל. משא"כ אח"כ שלקחו את השתיה בבחינת אונס, נמצא שהם בעצמם דנו לכליה את דת תורה שהוא בחינת ישראל.
וזה הענין של בגתן ותרש שרצו לשלוח יד במלכו של עולם, ​ויודע הדבר למרדכי וגו' ​ויבוקש הדבר וימצא. וענין הביקוש לא היה בפעם אחת, שלא בנקל השיג מרדכי זה, אלא אחר עבודה רבה גילה את הענין הזה של הפגם. ואחר שנתגלה לו בבירור תלו את שניהם, היינו, לאחר הרגשת הפגם מזה אז תלו*), היינו שהעבירו את העשיות והרצונות האלו מהעולם.
אחר הדברים האלה, היינו אחר כל הטרחות והיגיעות שעשה מרדכי ע"י הבירור שעשה, רצה המלך לתת לו שכר תמורת יגיעתו בזה שהוא עובד רק לשמה ולא לתועלת עצמו. והיות שיש כלל שאין התחתון מסוגל לקבל משהו בלי צורך, מטעם שאין אור בלי כלי, וכלי נקרא חסרון, והיות שהוא לא צריך בשביל עצמו שום דבר איך יכולים לתת לו משהו? ואם המלך היה שואל את מרדכי מה לתת לו עבור היגיעה, היה מרדכי עונה שאינו צריך כלום, היות שמרדכי הוא צדיק, שכל עבודתו היא אך ורק להשפיע ואין לו שום צורך להתעלות במדרגות אלא הוא מסתפק במועט - ולמלך היה רצון לתת את אור החכמה שזה נמשך מקו שמאל, ועבודתו של מרדכי היתה רק מקו ימין לבד.
מה עשה המלך: גדל את המן, היינו שהחשיב את קו השמאל. וז"ס ​וישם את כסאו מעל כל השרים. וכמו כן נתן לו השליטה, היינו ​שכל עבדי המלך היו כורעים ומשתחוים להמן. כי כן צוה לו המלך" - שהוא יקבל השליטה. וכולם היו משלימים עמו, שענין הכריעה הוא קבלת שליטה. כי דרכו של המן בעבודה מצאה חן בעיניהם יותר מדרכו של מרדכי. וכל היהודים אשר בשושן קבלו את שליטת המן עד שהיה להם קשה להבין את דעתו של מרדכי, הלא כולם מבינים שהעבודה ללכת בקו שמאל הנקרא ידיעה היא יותר קלה ללכת בדרכי השי"ת. וכמ"ש ששאלו: ​מדוע אתה עובר את מצות המלך.
וכיון שראו שמרדכי מחזיק בדעתו ללכת בדרכי אמונה, נפלו במבוכה ולא ידעו עם מי הצדק. והלכו ושאלו את המן עם מי הצדק, כמ"ש: 'ויגידו להמן' ​לראות היעמדו דברי מרדכי, כי הגיד להם אשר הוא יהודי. היינו שדרך היהודי הוא אכילה מרובה משתיה, כלומר, שהעיקר הוא אמונה וזהו כל יסוד היהדות. וזה גרם להמן הפרעה גדולה, כיון שמרדכי לא הסכים לדעתו וכולם ראו את דרכו של מרדכי שטען שרק הוא הולך בדרך היהדות ומי שהולך בדרך אחרת כבר נקרא שהוא עובד עבודה זרה. וזה שאמר המן: ​וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך. שמרדכי טוען כי רק דרכו היא השער של המלך ולא דרכו של המן.
ובאמור נבין מדוע כתוב ומרדכי ידע, שמשמע דוקא מרדכי ידע. ושאלנו, הלא כתוב והעיר שושן נבוכה, משמע שכולם ידעו? אלא יש לפרש כנ"ל, שהעיר שושן היו נבוכים ולא ידעו עם מי הצדק, אבל מרדכי ידע שאם תהיה שליטת המן בזה יהיה ח"ו כליה לעם ישראל, היינו שהוא ימחה את כלל ישראל מן העולם, כלומר את דרך היהדות של עם ישראל שהבסיס של העבודה הוא בחינת אמונה למעלה מהדעת המכונה חסדים מכוסים וללכת בעינים עצומות עם ה' ולומר תמיד על עצמו: "עינים להם ולא יראו" וגו'. היות שכל אחיזתו של המן הוא בקו שמאל הנקרא ידיעה, שהוא ההפכיות של האמונה.
וז"ס שהמן הטיל גורלות, על דרך שהיה ביום הכיפורים, כמ"ש: "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל". שענין "גורל לה'" הוא בחינת ימין, שה"ס חסדים, הנקרא אכילה, שענינו אמונה. "וגורל אחד לעזאזל" ה"ס קו שמאל בעצם, שהוא בחינת לא יצלח לכל, וכל הסטרא אחרא נמשכת מכאן. לכן נמשך מקו שמאל סיתום על האורות כי הקו שמאל מקפיא האורות. וזה סוד: ​"הפיל פור הוא הגורל", היינו, שמפרש מה שהפיל, ואומר: פור, שענינו פי אורלט, שע"י הגורל לעזאזל נסתמו כל האורות ונמצא שהפיל את כל האורות למטה.
והמן חשב ש"צדיק יכין ורשע ילבש", זאת אומרת המן חשב שאת השכר על כל העבודות והיגיעות שעשה מרדכי ביחד עם כל הנלוים אליו - הוא יקח, כלומר שהמן חשב שאת האורות שמתגלים ע"י התיקונים של מרדכי, הוא יקח הכל לרשותו. וכל זה היה מטעם שראה שהמלך נתן לו את השליטה להמשיך את אור החכמה למטה. ולכן כשבא למלך לאמר להשמיד את היהודים, היינו לבטל שליטת ישראל שהוא בחינת אמונה וחסדים, ושיהיה בחינת ידיעה מגולה בעולם, השיב לו המלך: ​הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך, היינו כטוב בעינים של המן, היינו לפי שליטתו, שהוא בחי' שמאל היינו חכמה וראיה וידיעה.
והנה, כל ההפרש בין האגרות הראשונות לשניות הוא במילה 'היהודים'. והנה בפתשגן הכתב (שענין 'פתשגן' הוא התוכן שיצא מלפני המלך, ואח"כ נותנים על פתשגן-הכתב ביאורים שמפרשים מהי כוונת הפתשגן) היה כתוב: ​להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים, להיות עתידים ליום הזה. ולא כתוב על מי להיות עתידים. רק המן נתן ביאור על פתשגן הכתב, כמ"ש: ויכתב ככל אשר צוה המן וגו'. ובאגרות שניות כבר כתובה המלה היהודים, כמ"ש: ​פתשגן הכתב להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים ולהיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם.
לכן כשבא המן לפני המלך, אזי אמר לו המלך: הכסף שהוכן מראש נתון לך, היינו שאין אתה צריך להוסיף שום מעשה, מטעם שהעם לעשות בו כטוב בעיניך, היינו שהעם כבר רוצה לעשות כטוב בעיניך, זאת אומרת שהעם רוצה לקבל שליטתך. אבל המלך לא אמר לו לבטל את שליטת מרדכי והיהודים, אלא שהוכן מראש שיהיה עכשיו בזמן הזה בחינת גילוי חכמה, שזהו "כטוב בעיניך". ופתשגן הכתב היה: להנתן דת בכל מדינה ומדינה - גלוי לכל העמים, שפירושו, שהדת היה שיהיה גלוי, שענין גילוי חכמה )הוא) לכל העמים, אבל לא היה כתוב שיבטלו בחינת מרדכי והיהודים שה"ס בחינת אמונה, אלא הכוונה היתה שיהיה גילוי חכמה - ומ"מ הם יבחרו בחסדים.
והמן אמר: מאחר שעכשיו הוא הזמן של גילוי חכמה, בטח אין גילוי החכמה ניתן על מנת שלא להשתמש עם החכמה, כי מי עושה דבר שלא לשימוש, כי אם לא משתמשים עם זה נמצא שיהיה פעולה לבטלה, אלא אם ה' עשה את הגילוי הזה בטח רצון ה' הוא שישתמשו עם החכמה.
וטענתו של מרדכי היתה, שענין הגילוי הוא רק להראות שמה שהם לוקחים לעצמם ללכת בדרך הימין שהוא חסדים מכוסים - אין זה מטעם שאין ברירה ולכן הם הולכים בדרך הזו, וזה נראה כמו כפיה, זאת אומרת שאין להם עצה אחרת היות שאין עתה גילוי חכמה. אלא עכשיו שיש גילוי חכמה יש מקום לבחירה מרצונם הטוב, כלומר שהם בוחרים בדרך של חסדים יותר מבחינת השמאל שהיא גילוי חכמה. זאת אומרת, שהגילוי היה רק בכדי שיוכלו לגלות את החשיבות של חסדים, שזה חשוב להם יותר מחכמה.
וזה מה שדרשו רז"ל על הכתוב: ​קימו וקבלו היהודים עליהם - דעד כאן באונס מכאן ואילך ברצון. זאת אומרת שכל ענין גילוי החכמה לא בא עכשיו אלא כדי שיוכלו לקבל את דרך היהודי ברצון.
ובזה היה ענין המחלוקת בין מרדכי והמן: שטענתו של מרדכי היתה כי מה שאנו רואים עתה שה' מגלה את שליטת החכמה אינו בכדי שיקבלו את החכמה, אלא להשביח את החסדים, כלומר שעתה יהיה להם מקום להראות שזה שמקבלים את החסדים הוא ברצון, כלומר: יש מקום לקבל חכמה, כי עתה הוא שליטת השמאל שמאיר חכמה - ומ"מ הם בוחרים בחסדים. נמצא שבזה שמקבלים את החסדים הם מראים עכשיו שהימין שולט על השמאל, היינו שהעיקר הוא דת יהודי. והמן טען ההיפך, כי מה שה' מגלה עתה את הקו שמאל שהוא בחינת חכמה, הוא בכדי להשתמש עם החכמה, אחרת נמצא שה' עשה פעולה בחנם, היינו שעשה דבר ואין מי שיהנה מזה. לכן אין להסתכל על מה שאומר מרדכי, אלא כולם צריכים לשמוע בקולו ולהשתמש עם גילוי החכמה שנתגלה עתה.
ולפי"ז נמצא שהאגרות השניות לא ביטלו את הראשונות, אלא שנתנו ביאור ופירוש לפתשגן־הכתב הראשון, שענין "גלוי לכל העמים" דהיינו גילוי החכמה שמאיר עכשיו - הוא בשביל היהודים! היינו, לא שהגילוי יבטל את היהודים אלא שהגילוי ישמש את היהודים, כלומר שזה הוא כדי שהיהודים יוכלו לבחור את החסדים מרצונם הטוב ולא מטעם שאין בחירה ללכת בדרך אחרת. לכן כתוב באגרות השניות: "ולהיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם", היינו כנ"ל, שמה שיש עכשיו שליטה לחכמה, הוא כדי להראות שהם מעדיפים החסדים יותר מחכמה, וזה נקרא "להנקם מאויביהם", שאויביהם רוצים דוקא חכמה משא"כ היהודים דוחים את החכמה.
ובזה נבין מה שהקשינו על מה שהמלך שאל: מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן. ולמה שאל, והלא המלך עצמו אמר להמן: ​הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך? אלא, שהמלך נתן את הפקודה רק שיהיה בחי' גילוי חכמה, וכוונתו היתה שהשמאל ישמש לימין (שעי"ז נראה לכל שהימין יותר חשוב) ולא לבטל את הימין (וזהו כנ"ל, שהפירוש הוא שענין גילוי החכמה הוא על הכוונה בכדי ש"העם לעשות בו כטוב בעיניך", היינו שיהא מקום בחירה, משא"כ אם אין גילוי חכמה אין מקום לבחירה אלא שהחסדים שלוקחים נראה שהוא מטעם שאין ברירה).
וזה סוד "מגילת אסתר". שלכאורה זהו תרתי דסתרי, כי מגילה משמע שהיא גילוי לכל, ואסתר משמע שיש הסתרה? אלא, לעולם זה בחינת גילוי, אלא שכל הגילוי הוא בכדי לתת מקום לבחור בהסתרה, ודוקא עי"ז מתגלים האורות למטה.
ועתה נבין מה שאמרו רז"ל: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. שענין מרדכי ואסתר היה לפני בנין בית שני, שבנין בית המקדש הוא ענין של המשכת חכמה, ומלכות נקראת בית המקדש. שהיו צריכים להמשיך את כללות החכמה ולבנות הבית שיהיה מקדש. וז"ס שמרדכי שלח לאסתר [שהיא בחי' מלכות] שתלך למלך לבקש על עמה וגו'.
והיא השיבה: ​כל עבדי המלך וגו' אשר לא יקרא אחת דתו להמית וגו' ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום. שפירושו הוא, כמו שידוע שאסור להמשיך בחינת ג"ר דחכמה למטה, ומי שכן ממשיך בחינת ג"ר )שהם ג' ספירות וכל אחת כלולה מעשר, שהם שלשים) נדון למיתה, מטעם שהקו שמאל גורם פירוד מחיי החיים. לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה, שזהב ה"ס חכמה וג"ר, היינו, שרק כאשר ההמשכה היא ע"י התעוררות העליון יכולים להשאר בחיים, היינו בדבקות הנקרא חיים, אבל לא בהתעוררות התחתון. והגם שאסתר שה"ס מלכות היא צריכה לחכמה, אבל זה אפשר רק בהתעוררות העליון, משא"כ אם היא ממשיכה בחינת חכמה היא מאבדת את כל בחינתה.
ועל זה השיב לה מרדכי: ​אם רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, היינו על ידי שיבטלו לגמרי את קו השמאל ויהיה ליהודים את קו הימין לבד שה"ס חסדים - הרי את ובית אביך תאבדו, כי בסוד "אבא יסד ברתא" אז היא מוכרחה שיהיה בה חכמה, אלא שצריך להיות "אכילה מרובה משתיה", אבל אם לא יהיה ליהודים שום עצה הרי הם יהיו נאלצים לבטל את קו השמאל, נמצא שכל בחינתה תתבטל.
ועל זה אמרה: ​וכאשר אבדתי אבדתי, דהיינו: אם אלך אני אבודה, כי אוכל לבוא לידי פירוד כנ"ל, כי בהתעוררות התחתון גורם פירוד מחיי החיים. ואם לא אלך, אז: "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", היינו ע"י אופן אחר, שהם יבטלו לגמרי את קו השמאל, כמו שאמר לה מרדכי.
לכן לקחה את דרך מרדכי, שהזמינה את המן למשתה, שפירושו, שהמשיכה את קו שמאל כמו שצוה לה מרדכי. ואח"כ כללה את השמאל בימין, דהיינו כמו האגרות השניות, שהחכמה שהמשיכה הוא רק בכדי לשמש את הימין, כנ"ל: "גלוי לכל העמים - להיות היהודים עתידים ליום הזה". ועל דרך זה יכול להיות גילוי אורות למטה וגם להשאר בבחינת הדבקות. וז"ס מגילת - אסתר, כלומר, אע"פ שכבר יש גילוי אור החכמה מכל מקום היא לוקחת את בחינת ההסתר שיש שם (כי אסתר היינו הסתר).
ובענין "עד דלא ידע", מבואר בתלמוד עשר הספירות (חלק טו דף א'תתיז) באור פנימי: היות שהגם שהיו מאירים אורות דחכמה, מ"מ בלי אור דחסדים אי אפשר לקבל, כי עי"ז באים לידי פירוד. אלא שנעשה נס, שע"י ​"דברי הצומות וזעקתם" המשיכו את האור דחסדים ואז יכולים היו לקבל את החכמה. ולפני גמר התיקון אין דבר כזה. והיות שבחינה זו היא בחינת גמר התיקון, שאז כבר הרע יהיה מתוקן, כמ"ש בזה"ק: "עתיד ס"מ להיות מלאך קדוש", נמצא שאז אין הבדל בין המן למרדכי, שגם המן יהיה מתוקן. וזהו הרמז: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
ונקוה שתעמוד לנו זכות אאמו"ר זצ"ל שזכינו עכ"פ לשמוע דברי קדשו אע"פ שלא זכינו להבין את עומק הדברים שעומדים ברומו של עולם, ונזכה להוושע בישועה כללית.
ואברככם בברכת החג. ידידכם ברוך שלום הלוי אשלג באאמו"ר בעל הסולם