תוכן

אני כותב לך מה שאמרתי אתמול בחמשה עשר בשבט.
הנה על ראש השנה לאילנות אומרת הגמרא: "באחד בשבט מאי טעמא? אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, הואיל ויצאו רוב גשמי שנה". וברש"י: שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטין מעתה. וכתבו התוספות שהטעם הנ"ל הוא גם כן לבית הלל שסברו שבחמשה עשר בשבט הוא ראש השנה. ובגמרא אמרו: "האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי, אומר: ברוך שלא חסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם".
ויש להבין: א) מהו שלא חסר מעולמו, אם הוא רואה שאילני מלבלבי איזו הוכחה יש מכאן שלא חסר שום דבר? ב) מהו 'וברא בו בריות טובות', איזו ראיה יש מכאן שהבריות הן טובות? ג) מהו הקשר בין אדם לאילן שהן תלויין זה בזה? ד) מדוע אם עברו רוב גשמים הוא סימן לראש השנה?
ויש לפרש את זה על דרך המוסר: ידוע שראש השנה הוא זמן הדין, שדנין את העולם בין לטוב או ח"ו לרע. הנה ראש פירושו שורש, שמהשורש יוצאים הענפים. ותמיד הענפים נמשכין לפי מהות השורש, כי משורש תאנים לא יצאו ענפים של תמרים וכדומה. וכפי השורש והראש שהאדם מסדר לעצמו בתחילתו כן הוא הולך וממשיך את סדר החיים שלו. וענין הדין שדנין את האדם בראש השנה, הכוונה היא שהאדם בעצמו הוא השופט והדיין והמוציא לפועל, כי האדם הוא הדיין והמוכיח ויודע ועד, וזה על דרך שאמרו רז"ל: "יש דין למטה אין דין למעלה".
הנה גשמים נקראים חיות ותענוג, שבזה שהאילן מוציא פירות האדם נהנה מזה. ועיקר עבודת האדם הוא בחורף בלילי טבת הארוכים. ומתשרי שהוא ראש השנה הכללי עד חדש שבט כבר עברו רוב ימות הגשמים, היינו שהאדם כבר קיבל חיות ותענוג מהתורה ועבודה שלו (כי הגשם בא מלמעלה, וזהו רמז שהשפע בא מלמעלה ועובר דרך האילן ומתלבש בפירות). אז האדם עושה דין לעצמו אם כדאי להמשיך כל השנה בתורה ומצוות, או ח"ו להיפך, היינו שיותר כדאי לשים כל מחשבתו בענינים גשמיים.
ובזה יש לפרש דברי הרש"י הנ"ל: "משום שעברו רוב ימות הגשמים ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה". היינו, אם עברו רוב הלילות בתורה ועבודה, ועלה שרף באילנות, כי אילן הוא רומז לאדם (כמ"ש: "כי האדם עץ השדה"), ורואה שאש שורפת בלבו, כמ"ש: "רשפיה רשפי אש שלהבתיה", אזי הוא מחליט להמשיך כך כל השנה. וזה פירוש: 'ונמצאו הפירות חונטין מעתה', היינו מעתה והלאה הוא יזכה לפירות לברכה. לכן בחמשה עשר בשבט הוא ראש השנה, משום שאז הוא עושה דין וחשבון לעצמו אם כדאי להמשיך בתורה ומצוות אם לאו.
ועכשיו נבין את כל הנ"ל. היות שהבריות דומים לאילנות כנ"ל, לכן: 'היוצא ביומי ניסן וחזי אילני דמלבלבי', שהאילנות כבר התחילו להראות כוחותיהם לחוץ, שרוצים להשפיע פירות לטובת האדם. וזה פירוש 'אילנות טובות', שטוב נקרא משפיע, כמו שכתוב: "רחש לבי דבר טוב", ומפרש מהו טוב - "אומר אני מעשי למלך", היינו שרוצה לעשות את כל מעשיו לשם המלך, וזה נקרא שרוצה רק להשפיע ולא למלאות תאוות לבו.
לכן כשרואה שהאילנות מלבלבי, היינו שהאילנות משפיעים פירות, אז הוא אומר: 'וברא בו בריות טובות', שבטח ישנם בעולם אנשים טובים שגם הם משפיעים, אחרת לא היו האילנות משפיעים את פירותיהם. כמו שאמרו רז"ל: "כל העולם כולו ניזונין בשביל חנינא בני", היינו בשביל הצדיק. כי בזמן שישנם בעולם אנשים שעוסקים בהשפעה, בזכות זה גם האילנות מוציאים את פירותיהם.
וזהו 'שלא חיסר מעולמו כלום', היינו אע"פ שמצד הטבע יש בנו מידות מגונות, אבל הקב"ה הכין לנו שנעסוק בתורה ומצוות, שבזה נוכל לעסוק לשם שמים ועל ידי זה נזכה לקבל את כל הטוב והעונג שהכין השי"ת בשבילנו.
אסיים את מכתבי בדברי ברכה, ה' יעזור לנו שנזכה כולנו לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן
מאת ידידך המאחל לך כל טוב בגו"ר ברוך שלום הלוי אשלג