תוכן

ב"ה ג' שמות תשי"ז פה מנשסתר יע"א - לכבוד החבריא שיחיו לנצח
זה זמן כביר שלא קבלתי מכם מכתבים חוץ מ... ומ... קבלתי מכתב קצר.
א) אנחנו צריכים לחדש את עבודתנו בכל יום, היינו לשכוח את העבר, שאם לא הצלחנו בעבר אנו צריכים להתחיל מחדש. כדוגמת התגר, שאם עשה איזה עסק ולא הצליח אזי הוא סוגר את העסק הזה ופותח תיכף עסק אחר, ויש לו תקוה שאף שבעסק הישן לא הצליח בעסק החדש ודאי שיצליח. כמו כן אנו, אע"פ שבעבר לא הצלחנו אבל בעתיד נצליח. אבל לא לעמוד בלי עסק, כי בלי שום עסקים ודאי אי אפשר שתהיה איזו הצלחה. ואנחנו צריכים להאמין שודאי ימשך עלינו ונזכה באור תורתו שהיא תורת אמת, והאמת תגן עלינו שנזכה להדבק בשמו ית' לנצחיות.
ב) אמרו רז"ל: "אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת". ופריך: "וכי בכדי [- בחינם] ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? אמר ליה: מקרא אני דורש, שנאמר: ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים. מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". ופירש רש"י, שרק אצל חיים שייך לומר שביה משא"כ אצל מתים לא שייך שביה.
והקשו המפרשים דעדיין הקושיא במקומה עומדת. והמהרש"א מפרש, שאצל צדיקים הגוף מת והנפש קיימת, ועל הנפש אמרו "יעקב אבינו לא מת". ומה שנקט דוקא יעקב ולא אברהם ויצחק, היות שאברהם ויצחק מתו בארץ ישראל ולא צריכים להשמיענו שנפשם קיימת, מה שאין כן יעקב שמת בחוץ לארץ צריכים לאשמועינן שגם הוא לא מת. ואני אתרץ את זה באופן אחר לפי דרכנו.
ג) ובזה תהיה מיושבת הקושיא המפורסמת על הפסוק: "ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך" וגו'. וקשה, היכן מצינו שיעקב אבינו ציוה לפני מותו דבר כזה.
ג) וכמו כן קושית המדרש (בר"ר צו, ה) על הפסוק: "ויקרא לבנו ליוסף", וציוה לו על הקבורה. מדוע לא ציוה לראובן שהוא הבכור או ליהודה שהיה מלך.
ד) המפרשים הקשו על מה שיעקב אמר ליוסף": "ועשית עמדי חסד ואמת", ופירש רש"י: "חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול". והלא אחר כך אמר ליוסף: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך", ופירש רש"י: "לפי שאתה טורח ומתעסק בקבורתי". אם כן כבר אין זה חסד של אמת.
ה) וכמו כן קשה שיוסף אמר ליעקב: "אנכי אעשה כדבריך". הלא 'אנכי' מיותר, והוה ליה למימר אעשה כדבריך.
ובכדי להבין את כל הנ"ל, צריכים להבין את מדת האמת שהיא מדתו של יעקב, כמו שכתוב: "תתן אמת ליעקב". ואאמו"ר זצ"ל (בהקדסה"ז אות קעה בהסולם) פירש את ענין אמת, בביאור מדרש חז"ל ששתי כתות מלאכים קטרגו על הבריאה ושתי כתות המליצו עליה. מלאכי אמת אמרו: אל יברא, שהעולם כולו שקרים. ומבאר שם שטענתם היתה, היות שהעולם נקרא הרצון לקבל, ואמת הוא רצון להשפיע נחת רוח ליוצרו, שהוא דוקא בסוד הדבקות - איך אפשר שיגיע לזה. ומלאכי חסד אמרו: יברא, שהאדם עושה חסדים, שעל ידם יגיע לדבקות וכו'. "מה עשה הקב"ה - נטל האמת והשליכו לארץ. הה"ד ותשלך אמת ארצה". היינו שמתוך שלא לשמה נזכה לשמה ונגיע למדת האמת. ע"ש כל הענין.
ויעקב אבינו שהוא מדת האמת, 'צוה לפני מותו', היינו שנתן צוואה ליוסף שיעשה חסד של אמת, היינו, שעל ידי זה שיעשה חסד יזכה למדת אמת, שיהיה כולו להשפיע. וזה היה לכל בניו, אלא שהצווי היה דוקא ליוסף כדי שיוסף לא ינקום באחיו על המכירה לאחר פטירתו, ואע"פ שיוסף רואה שאחיו פגמו במכירתו, מכל מקום הוא צריך לעסוק רק במידת האמת, היינו להשפיע, וענין תיקון הפגם שייך לה' לבדו )וזה נתקן אחר כך בעשרה הרוגי מלכות כמבואר בזהר־חדש רות אות תרפ וע"מ). ויוסף השיב: 'אנכי אעשה כדבריך' - היינו, האנכיות שלי תהיה כדבריך, שאני אלך רק בדרך של השפעה. ובזה מובן למה אמר דוקא ליוסף, ומדוע אמר בלשון 'אנכי' דוקא.
ובזה מתורץ גם מה ששאלנו: היכן מצינו שיעקב ציוה לפני מותו ליוסף? אלא כנ"ל, שלכך לפני מותו אמר דוקא ליוסף שילך בדרך האמת שהיא רק להשפיע, ורמז לו בכך שעל כן לא עליך מוטל לעשות את החשבון בגין המכירה.
וכמו כן לאחר שקיבל יוסף על עצמו ואמר: 'אנכי אעשה כדבריך', היינו להשפיע - בזה שיעקב אמר לו אחר כך: 'ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך' לא קלקל יוסף את בחינת "חסד של אמת" בכך שקיבל עכשיו את המתנה, והוא משום שעכשיו הוא נקרא מקבל על מנת להשפיע, משום שאין לו שום צורך עצמי אלא כל מעשיו הם בעל מנת להשפיע. ובזה תתורץ הקושיא הד', משום שלאחר קבלתה של מדת האמת כבר יכול היה לתת לו שכר ומכל מקום נקרא זה בחינת השפעה גמורה.
וזה מה שאמר רבי יוחנן: 'יעקב אבינו לא מת'. היינו, שמדתו של יעקב לא מתה, מטעם שהנחיל את מידתו לבניו אחריו. ולכן אמר רבי יוחנן דוקא יעקב אבינו לא מת, מטעם שהעיקר הוא האמת ואם האמת קיימת כבר זוכים לבחינת אברהם ויצחק, שהם בחינת חסדים וגבורות.
היוצא מכל הנ"ל, שיעקב אבינו לא מת, אלא תורתו שהיא תורת אמת תאיר לנו, ונזכה ללכת בדרכיו ולהתחזק בכל פעם בהתאמצות יתירה, ואל לנו לשמוע לשׂכל הבעלי-בתים שלנו שמביאים לנו נצוצי יאוש, אלא לומר כמאמר חז"ל: "אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת", היינו, הגאולה שנקראת 'בן דוד' באה דוקא על ידי זה שמסיחים את ה'דעת בעלי־בתים'.
וזהו שפירש רש"י, שרק חיים הם בשביה משא"כ מתים אינם בשבי. היינו, רק בזמן שהאדם הוא בחינת חי הוא מרגיש שהוא בשביה ושהוא צריך להגאל ולצאת מבית האסורים, משא"כ בזמן שהאדם מת אינו מרגיש שהוא נמצא בשביה. ומדתו של יעקב תאיר לנו שנזכה לצאת מהשביה, כמו שכתוב: "ואת זרעך מארץ שבים", היינו שכל הרצונות לעבודה נמצאים בשביה.
וזהו: "אל תירא עבדי יעקב וגו' כי הנני מושיעך מרחוק" - אע"פ שנהיה בתכלית הריחוק מהשי"ת, אזי השי"ת מבטיח לנו שהוא יושיענו, כמו שאמרו חז"ל: "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו". אם כן צריכים להבין כמה שהעוזר שלנו הוא גיבור, כמו שכתוב: "ה' איש מלחמה", ולגבי תשועת הגיבור מה חשוב לו אם הוא צריך לתת עזרה גדולה או קטנה, אלא כנ"ל, 'כי הנני מושיעך מרחוק' - אפילו כשנהיה בתכלית ההתרחקות הוא יושיע לנו.
ונקוה שמהיום והלאה היינו בכל רגע ורגע נזכה לשלמות הנצחית ולהדבק באמת. מאת ידידכם ברוך שלום הלוי אשלג באאמו"ר זצ"ל