תוכן

מיום טז' מר חשון תרפ"ז – לר' לוי יצחק קרקובסקי
יום ט"ז לחדש מר חשון פ"ז לאנדאן
כבוד ידי"נ מוה"ר לוי יצחק נ"י לנצח
מכתבך מיום י"ג תשרי קבלתי. ועל מה שאתה כותב לי: "מכיר אני בשיעור גדול עד אין ערך כמה שאני צריך לסיגופים חיצונים לתקן את החיצוניות שלי". עד כאן דבריך. אומר אני, שאין אתה צריך לסיגופים ואין אתה צריך לתקן את החיצוניות, ומי לימד אותך תורה החדשה הזו? אין זה כי אם שאינך דבוק עמי כמקודם, ועל כן אתה שומר כרמים זרים.
אמנם, אין לך עוד ידיד נאמן כמותי בכל עולמך! ואני איעצך, שלא תתקן כלום את החיצוניות שלך, רק את הפנימיות שלך, כי רק הפנימיות שלך עומדת לקבל תקון. ועיקר מה שהפנימיות מתקלקל מחמת ריבוי החטאים, הוא הזוהמה, וסימנו הוא הישות והגאות, והזוהמה הזאת אינה מתיירא מפני כל מיני הסיגופים שבעולם, ואדרבה, היא אוהבת אותם, מחמת שהישות והגאות מתרבה ומתחזק על ידי הסיגופים.
אמנם, אם אתה רוצה למרק החטאים ממך, יש לך לעסוק בביטול הישות במקום הסיגופים, דהיינו שתרגיש בעצמך שאתה השפל והגרוע ביותר מכל באי העולם. וצריך לימוד והשכלה מרובה כדי להבין את זאת, ובכל פעם צריך לנסות את עצמו אם אינו משטה ומרמה בעצמו, ומועיל גם כן להשפיל את עצמו בפועל לפני חברו.
אמנם צריך להזהר שלא ישפיל את עצמו אלא מאנשים כשרים, ועל כן אם ירצה לעסוק בזה בפועל, יוכל לבטל את עצמו לפני החבריא שלנו, ולא לפני זרים ח"ו. אבל בדעת הוא מוכרח לידע נאמנה שהוא הגרוע והירוד מכל בני העולם, כי כן הוא האמת.
והנה עצתי זו היא נקיה וקלה, ואפילו איש חלש יוכל לקיים אותה בכל תוקף, כי אינה מחליש את כחות הגוף, והיא הטהרה השלימה. והגם שלא דברתי עמך מזה, הוא מפני שלא היית צריך לה כל כך, כי בהיותך דבוק עמי במקום אחד, אז לאט לאט היית מכיר בשפלות שלך ממילא, בלי שום למודים ומעשים. מה שאין כן עכשיו שאינך עמי במקומי, אזי אתה מוכרח לעסוק בביטול הישות על דרך הנ"ל.
והעיקר להרבות תפלה ולחזק הבטחון שיצליח השי"ת אותך לזכות לתשובה שלימה ולידע איך להדבק בו יתברך בקשר לנצחיות, כי זהו העיקר, ובזה ניכר בין עובד ה' ללא עבדו, ואל דמי לך ואל תתן דמי לו עד שיסלח לכל חטאתיך ופשעך ויקרבך אליו לעד ולנצח נצחים.
וצריך אתה להדבק בי ביותר באופן שהמקום לא יפריד בינותינו, כי אמרו ז"ל "הדבק לדהינא ואידהן", שזהו עיקר גדול מפעולות הלימוד של הבעל שם טוב להזדווג בצדיקים, ולו חכמת להבין את זאת. ותאמין לי שמצדי אין שום מניעה וכובד, ואלמלא ידעתי שאפשר לי לעשות לכם יותר טובות בעודי עמכם בארץ ישראל ודאי לא הנחתי אתכם, ובאמת גם נסיעתי מכם היתה בדיוק לטובתכם.
והנה מדבר נסיעתי עוד לא נקבע לפני שום דבר, כי הערפל מכסה על פני כל העולם, ואיני יודע מאיזה פינה להתחיל את עבודתי, וזה מסיב לי יגיעות וטרדות עצומות עד שאין להעלות על הכתב. תיכף בבואי ללאנדאן אבדתי את חשקי לנסוע לאמריקא, כי אני מצאתי אנשיה באופן מבהיל מאד, כי חוץ מחשכת הגדולה המסבב אותם עד לדיוטא התחתונה, המה עוד כבולים בכבלי ברזל כל היום, ותמיד בטרדת הפרנסה, באופן שאין לי כלל עם מי לדבר. ודברתי עם אנשים שבאו מאמריקה, ששהו שם זמן רב, ונודעתי מהם ששמה המצב עוד גרוע בענינים האלו. על כן אני יושב וחושב איך לכבוש את דרכי בפה, ואחר כך שיעזור לי השי"ת בהצלחה פה, אז אנסה את דרכי לאמריקה, אמנם עדיין אין לי אפילו פה שום דרך סלולה לפני, ועל כל צעד וצעד שאני רוצה לעשות, יש לי הרבה מעקשים, אין לי שום בן אדם שיעזור לי, ואני איני מנוסה מימי בעבודות כאלו.
אמנם אני מקבל כל זה באהבה, מפני תקותי שסוף סוף אזכה לבצע את מעשי בעזרת השי"ת, ובזה תבינו את הסבה מדוע איני כותב לכם כלום ממעשי פה וממחשבתי.
אמנם, כשאזכה באיזה דברים ממשיים אז ודאי אודיע לכם. ונא להרבות לי מכתביך, והנני דורש שלומך ומברכך בכל טוב.
יהודה ליב במהרש"י אשליאק