תוכן

ב"ה ערב חג השבועות תשט"ז מנשסתר - לכבוד ידידי הרב ...אחדש"ה באה"ר
קבלתי מכתבך ונהנתי ממה שרשמת את הענין בקשר למה שמפורש בהקדמה להסולם, ואני רק אמלא אחריך.
ואציג כאן את הענין הנ"ל בדרך שאלה. הנה בכתבי האר"י ז"ל מובא, שיש מציאות עולמות, ונוהג שם ענין זווגי דהכאה ומסכים והתפשטות והסתלקות ואור פנימי ואור מקיף. האם זה נוהג כלפי עצמם, היינו שספירה זו רוצה כך ואחרת רוצה כך וכך, כלומר, האם יש להם בחירה והרגשה כמו שיש לאנשים בעולם הזה, או שהם רק דוממים היינו בלי הרגש כדוגמת העולם אשר בו אנו נמצאים?
תשובה: כמו למשל שהארץ נותנת פירות ומקבלת כוחות מהגשם ומהרוח ומהשמש, ואם חסר לה איזה כח ממה שהיא צריכה לקבל אז אינה נותנת ואינה משפעת ואינה מוציאה שום יצירה ואין האנשים יכולים להנות ממנה ויכולים לבוא ח"ו לידי כליה מחמת רעבון אם האדמה לא תיתן את יבולה, אלא דוקא על ידי זה שאדם חורש וזורע וקוצר ועומר וכו' אז היא גם כן מתנהגת עם האנשים באותה מידה, שאם האדם משמש לאדמה כמו כן האדמה משמשת לאדם.
ויחד עם זה אנו יודעים שמקובל כך שהארץ אינה בעלת הרגשה או בחירה חופשית אלא שהיא רק מקיימת את תנאיה שניתנו לה מצד הטבע שהבורא ית' טבע וחתם בה וכך היא פועלת את פעולתה על צד היותר טוב.
וזה נקרא אצלנו בשם דומם, היינו שאין לה תנועה מצד עצמה ורצונה, מפאת שאינה בעלת רצון. וכמו כן השמש וכל צבא השמים כולם פועלים מצד הטבע והם עצמם אינם בעלי בחירה שתהיה היכולת לומר שהם מקוים לשכר או לעונש, אלא כל פעולותיהם הם מצד הטבע וכמו שהקב"ה רוצה שיפעלו כך הם פועלים.
ועל דרך זה יש להבין גם כן בעולמות העליונים, כי הכל נברא רק לשמש את האדם, שעל זה העזרה שהוא מקבל מעולמנו שבו אנו נמצאים, וכמו כן הוא מקבל עזרה מעולמות העליונים בכדי להגיע למטרה שלו שבשבילה נברא, שהיא לזכות לדבקות ה' ולקבל את המגדל מלא כל טוב שחשב ה' עבורו.
וכשאדם זוכה לזה נקרא שכבר בא לשלמות מחשבת הבריאה, בסוד: "נתאוה הקב"ה לדור בתחתונים", ו"שכינה בתחתונים צורך גבוה", כי זה רצונו ית'. והאדם צריך להשתדל בעולם הזה אך ורק למלא את רצונו ית' ולקבל את כל הטוב והעונג מטעם שרצונו ית' הוא כך.
ולפי הכלל הידוע שבעצמותו ית' לית מחשבה תפיסא ביה כלל, נמצא שכל מה שמתראה להנשמות בדרך המדרגה מעולם לעולם הוא רק באור המתפשט, היינו בשיעור שהבורא ית' רצה שיכירו אותו על ידי זה ששיעור מהאור העליון מתגלה אליהם. וזה נקרא שאור עליון מתפשט לתחתונים, היינו שהתחתונים משיגים אותו בשיעור שרצה שישיגו את גדלותו.
ושיעורי ההשגה משתנים מזמן לזמן, היות שזה תלוי לפי הכשרת התחתונים אם מעט אם הרבה בשיעור זה מתגלה האור. וכל שיעור השגה יש לו שם בפני עצמו, מטעם כי הספירות נקראות כיסויים, ולפי עבודת האדם - בשיעור זה יורד הכיסוי והספירה מתחילה להאיר.
כי מטרם שנברא העולם לא היה שום צמצום, אלא כדי שתהיה היכולת לתחתונים לקבל היה מוכרח להיות ההסתר הזה, ובכל שיעור עבודה לשמה באותו שיעור יורד ההסתר והאור מאיר. וכמו שבהנהגת העולם הזה אין הארץ מוציאה פירות אלא אחר עבודה כמו כן אין שום גילוי אור בלי הכשרה מצד התחתון.
ואם נפשך לומר, מה הם בעצם הספירות והמדרגות כלפי עצמם? אז אנו אומרים שזה לא ניתן להשגה, היות שכל השגתנו היא רק מבחינת "רצונו להיטיב לנבראיו" לכן רק מה שבקשר להשגת האדם יש להשיג, דהיינו מה שאדם מתפעל מהאור העליון שמתגלה על ידי הספירה לנבראים, אבל לא הספירה כלפי עצמה. כי ענין ריבוי ספירות הוא רק לפי השגת התחתונים, שתלוי בהכשרתם, ולכל אחד ואחד יש הכשרה מיוחדת לפי ערך יגיעתו, וחוץ מזה הכל שוה, כי אין שום שנויים ברוחניות. לכן אנו אומרים לגבי הספירות כלפי עצמם שהם בבחינת "לית מחשבה תפיסא ביה כלל".
וענין השם שקבעו לכל ספירה וספירה, הוא משום שכל אלו שהשיגו את אור ה' על ידי עבודתם ורצו שכל אלו הבאים אחריהם גם יהנו ממה שהם כבר גילו, לכן נתנו שמות על כל השגה והשגה כדי שיוכלו להבין כוונותיהם והשגותיהם מה שהשיגו ועל ידי זה תהיה שפה משותפת לאחד עם השני, על דרך לימוד הנגלה שכל מה שאחד מחדש בתורה הוא יכול למסור לדורות הבאים אחריו, כמו כן בעולמות העליונים יש לדורות האחרונים לקבל את החידושים מה שהקודמים כבר גילו כדי שתהיה להם היכולת ללכת על קו ההצלחה ושלא לעמוד באמצע הדרך, כי יחשבו שמצבם שבו נמצאים זהו כבר השלמות.
לכן כל אלו השמות והפרצופין כלפיהם עצמם אין לנו בהם שום השגה, כי הכל רוחניות ואלקיות, וכתיב "אני הויה לא שניתי", אלא הכל הוא כלפי האדם המשיג.
וזה דומה כמו שעומדים עשרה אנשים ורואים מרחוק אוירון שטס, וגודלו של האוירון נראה לעיני האדם כמו נקודה קטנה. ולחלק מהאנשים יש משקפות המגדילות את האוירון פי כמה, ולכל אחד יש משקפת אחרת, היינו לאחד יש שמגדילה הרבה ולאחד שמגדילה פחות. לכן יוצא שאחד רואה שגודלו של האוירון הוא ארבעה מטר ואחד אומר שגודלו שלשה מטר ואחד אומר שגודלו שני מטר. ובטח שכולם אומרים האמת מה שרואים, ומכל מקום יש שינויים בין אחד לשני. ויחד עם זה אין כל השינויים עושים איזה שינוי באוירון עצמו, אלא כל השינויים הם רק כלפי המשיגים. כמו כן הוא ברוחניות, שכל ריבוי השינויים הם לפי ערך הכשרת התחתונים.
ובזה אפשר להבין את הענין מה שכתוב שהנשמה היא חלק אלוה ממעל, שפירושו הוא: מה שהנשמה משגת הוא אלקות ]והאלקות באמת הוא באחדות הפשוטה ולא שייך בו חלוקה ח"ו[, אבל היא לא יכולה להשיג אלא רק 'חלק', לכן הגם שהיא משגת אלקות, מכל מקום היות שזה תלוי בהכשרת התחתונים לכן אין בידה להשיג רק 'חלק'. אבל אינה עושה שום שינוי באלקות, כדוגמת האוירון הנ"ל.
ולכן אומרים שהתחתונים יכולים להשיג רק אור המתפשט, שענינו הוא החלק מה שהבורא ית' רצה שישיגו אותו. לכן אין חילוק בין אור המתפשט - לעצמותו ית', אלא בזה שהוא משיג רק חלק שהבורא ית' רוצה שישיגו אותו, כדוגמת האוירון הנ"ל. ובזה יתבארו לך השאלות ששאלת.
ידידך