תוכן

ב"ה כ"ד תשרי תשט"ז לונדון - לכבוד ידידי מו"ה ... הי"ו.
אתמול השגתי ממך מכתבך המיועד לאנשי גיטסהד. ובינתיים אני מעביר את מכתבך להחברים שבלונדון, ואני רוצה להשפיע עליהם בעיקר שהם יענו לך על מכתבך בכדי שתהיה חליפת מכתבים ביניכם ואם זה יצליח תהיה טובה גדולה בין בגשמיות בין ברוחניות.
ואני כותב לך תוכן השיחה שאמרתי בחוה"מ סוכות לפני תלמידי הרב דסלר ז"ל בענין "צלא דמהימנותא": שצריכין לדעת שענין ה"צל" הנק' הסתרה - הוא הכלי לזכות לאור האמונה הנקרא "מהימנותא".
ובזה פרשתי מאמר חז"ל על הפסוק: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל. ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, סוכות ממש". ושאלתי, איך אפשר להיות מחלוקת כל כך רחוקה האחד מהשני, שאחד יאמר סוכות ממש היינו סוכה גשמית, ואחד סוכה רוחנית של ענני כבוד.
אלא אלו ואלו דברי אלקים חיים, שאין כאן שום מחלוקת, אלא אחד אומר שהעיקר צריכים לתת זֵכר לכלים, ואחד לאורות. רבי עקיבא שאומר סוכות ממש, היינו הסתרות ממש, מלשון סכך הנקרא 'צלא'. ורבי אליעזר אומר שצריכין לעשות זכר לאורות, הנקראים "ז' ענני כבוד", שהוא בחינת 'מהימנותא'. ושתי הבחינות ביחד היו אז בצאתם מארץ מצרים. לכן כשאנו מסדרים את עצמינו אזי זוכים להאור. אבל אין לחשוב שח"ו אין הנאה ותענוג כשעובדין בבחינת לשמה.
ואמרתי להם משל על זה: שצריכין לדעת שהעולם נברא עם רצון לקבל. לכן תיכף כשהתינוק נולד כבר רוצה להנות עד יומו האחרון, ולכן אנחנו רואים שתינוק רוצה שנשחק עמו וכדומה, וכן כשנתגדל כל פעם הוא רוצה רק תענוג והנאה.
וצריכין לדעת שענין תענוג הוא דבר רוחני, שאין בידינו לתפוס את התענוג, וזהו בחי' אור, ויש כלל שאין אור בלי כלי, לכן כל תענוג מוכרח לבוא בתוך איזו התלבשות.
לכן אנו קובעים שכל תענוג והנאה הוא אמת, היות שכל תענוג נמשך מבחי' אור. וכל ההבדל בין אדם לבהמה הוא רק בהתלבשות, היינו בהכלים. ובטח לפי ערך הכלי כן מתלבש האור, אבל זה פרט, אבל בדרך כלל אין חילוק בין אדם גדול לקטן אלא בהתלבשות.
וכמו שאנחנו רואים שילדה קטנה משחקת עם בובה, ובטח שהתענוג שהילדה מרגישה בזה הוא תענוג אמיתי, ואם אנחנו ההורים רוצים שהילדה תזרוק את הבובה ותלך לאכול, אזי הילדה מוצאת שיש לה הורים אכזרים ורשעים יותר מהשכנים, כי השכנים לא מפריעים לה לשחק וההורים כן מפריעים. ועוד אנו רואים, אם במקרה יש תינוק בן חצי שנה בבית והוא בוכה, ואומרים לילדה: מה לך לשחק ולנשק נשיקות כל כך חמות להבובה, שזה תינוק של שקר, בואי ותשחקי עם תינוק של אמת. ובשום אופן היא לא מסכימה, אע"פ שאנו בטוחים שזו התלבשות של אמת.
ואם יהיה באפשרותנו להגיד להילדה, מדוע אין לך תענוג בתינוק של אמת? אזי אין לה שום מענה בפיה. ואם נאמר לה, הלא את רואה איך שאמו של הילד משחקת עם התינוק, או אפילו אנשים אחרים משחקים עם ילד קטן ונושקין את הילד, ואף פעם לא יארע שאיש מבוגר ישחק עם בובה וינשק אותה? אז ודאי היא תשיב, שהתענוג האמיתי נמצא דוקא בבובה, היינו בהתלבשות של שקר, ומה שאנשים מבוגרים משחקים ומנשקים ילדים קטנים אמיתיים, זה אינו אלא שהם אנשים שאין להם שום תאוה לתענוג, מה שאין כן אני רוצה להנות מחיי לכן אני מוכרחה לשמוח עם בובה. וזה ודאי. אלא שאדם שעדיין אינו מפותח לא מסוגל לקבל תענוג מהתלבשות של אמת, אע"פ שיש שם תענוג. כמו כן הנמשל משלא לשמה ולשמה.
ובמשל הזה יהיה תשובה למכתבו של ידידינו מוה"ר ... וד"ל.
ברוך שלום הלוי אשלג