תוכן

מתאריך לא ידוע – לר' משה מרדכי שולץ.
[חסר ההתחלה]
... ...... ...... שגוף וברית כחדא, דהיינו אמת ושלום שמי שרגיל בהתפשטות הגשמיות, אינו ירא מלקבל שום דבר, חדש או ישן, מר או מתוק... ... בסוד ברית שלום; ואיש כזה מסוגל לבא אל האמת, כי אין להאמת מקום להסתר ממנו, מפני שאינו מפחד לחפש אחריו בכל... ... בסוד "אם תחפשנו כמטמונים וכו'". מה שאין כן מי שאינו מורגל בהתפשטות הגשמיות, אם כן לא יצוייר לו מקומות בלי פחד, בסוד "פחדו בציון חטאים" (ישעיה לג, יד),... מקומות האלו אינו בודק כל כך, מפני היראה, ואז הוא בסוד הכתוב (ישעיה מה, טו) "אכן אתה אל מסתתר" ודו"ק. וזהו ענין "שם פחדו פחד" (תהלים יד, ה), אין פחד אלקים בדור צדיק.
ולכן אל תהרהר אחרי כלום במה דשביקנא לחסידותי גבך בכתבא הדין, ותוכחתי גיליתי בכל תוקפו והדרו ולא אשא פניך (אע"ג שהשי"ת נושא פניך כמו שידעתי וגם שמעתי ממך בעצמך). כי תאוות השי"ת לאמר "נצחוני בני" (בבא מציעא נט, ב), והוא ית' למעלה מהזמן, והזמן הוא נברא גשמי בערכו, והשי"ת אוהב דוקא מיעוט הגשמיות, ואך מיעוט זה יש לייחס מעט לנברא העובד, בסוד דילג את הקץ מ"תיו" שנה דגלות מצרים ונשאר ר"י שנה, דהיינו בזכות קושי השעבוד ששעבדו עם ישראל יותר מדאי, ולכן אני מצטער מאוד על אריכות הגלות.
ונתתי לפניך תפוחי זהב במשכיות כסף ככל האי כתבא דהאידנא, כדי שתתעורר לעבודתו ית' ביתר עוז וביתר שאת, ועל המטרה הרצויה: כדי שנזכה במהרה לגמר התיקון. ודי לחכימא ברמיזא.
אבל הזהר והזהר: שלא תקבל הדברים אלו כמין מצוה וחוקה, חס מלהזכיר, כי לא לזה נתכוונתי כלום, כי אדרבא, שיתווסף לך מזה עוד עוביות על עוביותיך הכנוס מכבר במיעיך, אלא כוונתי בכל דברי, שתשקלם בדעתך ביישוב הדעת במאזני השכל כמה מן האמת נמצא בהם או אפשר שכלם אמת. אבל הזהר שלא תעשה כאותו המלמד שלימד עם התנוקות איזה תוספת, וראה כי טוב הוא והחתים תיכף שמו עליו: אני ר' ווענזיל מלמד מסכים לדברי התוספות הזה. ואחר כך נודע למפרע שלא הבין אפילו את התוספות, אלא אוקמיה להתוספות אחזקתיה ולא הרהר אחר גאונים כאלו. אבל אתה זקן ורגיל שלא להאמין שום בן אדם זולת להיוצא מפי ה', ולמדוד כל דברי באמת השי"ת ובשכל השי"ת שחנן אותך, וד"ל.
אמנם אבקש ממך להודיעני תיכף הרהורי דברים שאתה טועם בכתבא מפרש הדין, וגם אני אענה לך את חלקי כמו בעל נסיון.
ועתה אני חוזר לעבודת היום כדרכי עמך תמיד, ואודיע לך שכל מכתביך קבלתי, אחד מהם לא נעדר בעה"י, ובמכתביך האחרונים אני מוצא הרוחה בכל פעם יותר, והגם שמפוזרים באריכות זמן, מכל מקום 'אחד המרבה ואחד הממעיט וכו''. ואל תתפלא מזה שאיני עוסק בהם כל כך ולהשמיעך קילוסים בפניך, כי זה שייך לבורא ית', אבל כשאני לעצמי יש לי אפעטיט [-תאבון] חזק ורחבה ומיוחד במינו שאינני שבע ומתענג זולת מגמרו של דבר, ולכן אני טועם אריכות. אבל כלפי אחרים אודה על האמת שלא הי' עוד תלמיד מהיר כמותך בעזה"י, ואני מכיר תלמידים הרבה שיגעים ארבעה וחמשה שנים ולא הספיקו לדרגתך מפני חוסר שימושם בהתפשטות הגשמיות כמותך, כי זהו העיקר הנרצה וממהר את הגאולה השלימה, כי היא היא המונעת מחיפוש בכל המקומות כמו שכתבך בעצמך.
וזה ענין ש'אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף'. פירוש, בן דוד הוא ישי", והוא שלמה, ואינו נשלם טרם גילוי כל הנשמות שבגוף, כי מחמת הגוף ומחמתו ממשיכים הרבה נשמות. יש נשמות מבחינת עתיק, ויש נשמות מבחינת אריך-אנפין, או שיש נשמות מבחינת אבא-ואמא, ויש נשמות מבחינת זעיר ונוק'.
וענין נשמה פירושה שֵכל באור תורה. ויש לכלם בחינת לבוש כללי הנוהג בכלם, ואין לך נשמה חשובה שלא תהי' מלובש בו, ולבוש הזה נקרא "צלם" או שלשת השריגים, בסוד הכתוב (ע"פ בראשית מ, י) "ובגפן שלשת השריגים וכו'".
ואבאר לך לבוש וצלם אחד שממנו תקיש לכל הצלמים. כי הנה כמו שהבנתי במכתביך, מיום הפרדי ממך עד השתא עשית ב' פסיעות: פסיעה חדא מלגואי ופסיעה חדא מלבר, ונתעלית תיכף עוד יותר ויותר מפסיעה הראשונה. וכן אמר החכם בקוהלת "ראיתי הלך כל החיים עם ילד השני", ודי למבין. ואצרף גם כן לזה לשון מכתבך האחרון, שלפי הבנתי יהי' הפירוש של "אני" בפסיעה הראשונה הנ"ל, ופירוש של "אין" פסיעה שניה הנ"ל, ובסוד ראיית האחוריים וחושך הגדול בשעת גילוי של אני, אז הי' בא גילוי אור וזוהר של "אין", ומתייחד עמו... אחת.
לדעתי שיעור דבריך שאני ואין מתייחדים בכף אחת, ויהי' גם כן פירוש דבריך על "לא יהי' לך אלקים אחרים על פני" (שמות כ, ב), דהיינו... שראית אחוריים והחושך בפסיעה הראשונה בסוד אנכי, אז תדע שבסוד פסיעה... דיבר שם הוא פנים... ... ו"ראית את אחורי" בפסיעה א' ואז תראה בעל פני לא יראו שם... ...... ...... ...
... ... ...
ואלו ואלו דברי אלקים חיים, וכן מה שהתחלת לפרש את הידיעה והבחירה, אשר אין חסרון כלל בבחירה, דהיינו... ...... ... החסרון בידיעה, דהיינו בזה שלא נודע שמתייחד על כל המעשים, ואשר על כן סגולת המעשים טובים להשלים חסרון הנ"ל ואח"כ, והכל מודים... ...... מעשה איש ותחבולותיו. וזה אמת וברור. אבל הדברים מעורבבים במכתבך, גם הטית מעט מדרך הזה, וכל זה... לך שעדיין דברי לא נבלעו באיבריך, כי "בעל מתחיל" אתה בהם.
וכן מה שכתבת בענין אור שאינו מאיר, במכתבך אחרון, יפה כתבת. ומה שתמהת עלי שלא הבנתי את המשל דאב ובנו, אשר מחמת אור אביו בלתי שיעור הנופל ושרוי תמיד בפני בנו, מחמת זה הוכהה עיניו והוחשך לו, ואינו יודע למה אינו רואהו, ומ... לו ספיקות רבות על אביו וכו', כמו שהארכת במכתב של ו' שלח. הנה השגתי מכתב הזה, גם התבוננתי במשל הנ"ל, אבל לא הבנתי המשל, מחמת שלא הייתי יודע מאיזה דרגא אתה מדבר, אם ממציאות הנעלם, אשר... דברת כן במכתב דתשעה באב על ביאור תורה ותפילה, וזה לשונך מילה במילה באמצע דיבור, וז"ל, "אבל עצם של הכלי בכללה, שנמצא מושג לכל חושי האדם, נקרא צמצום, לגבי ערך הדעת שהיא נשמה שלה, ולגבי ערך תוכן הכוונה שיוצאת הימנה, דהיינו שאפי' גילוי יחודו ית' הנעלה והמשובח, אחדות פשיטות אור אין סוף ב"ה שנמצא נודע ומושג לכל חושי בן אדם, מכל מקום היא כמו צמצום נקרא לגבי עצמות פשיטות הבורא שאינו נודע ואינו נישג לשום בריה בסוד 'כי לא יראני האדם וחי' וכו'" (שמות לג, כ), עד כאן דבריך.
ובאמת כל דברי המכתב הזה ניכר בו חסרון שימוש, ואין כאן מקומו להאריך בו, אבל לפי זה אינך מדבר כלל מאור המאיר או אור שאינו מאיר, שכל אלו המה אורות הנפרדים ובאים בזה אחר זה, והוא אחר שנעלם "מציאות הנעלם" הנודע הנ"ל, כי המה ב' פסיעות הנ"ל שעשית. וכן נקרא מציאות הנעלם כמו בחינת ראש, בסוד שכתוב בזוהר חדש שיר השירים "רישא בשמיא אתתקן", וב' אורות הנ"ל המה קנה וושט השייך לגוף לחברו עם הראש כמו שהארכתי לעיל.
ובאמת שגם במכתבך האחרון עדיין אני מסופק אם נתכוונת על ב' פסיעות הנ"ל, אבל כיון שהדברים מעידים על עצמם, לכן אני מקבלם כמו שהם מעידים, וזכור שתשיב לי בדיוק על זה אם כוונתי אל האמת או לא, אך בפירוש תכתוב לי באופן שלא ישאר לי שום ספק.
ועתה תבין גודל הקישוי שלי לעיין במכתביך, מפני שאתה דורש ומבחין בנסתרות ממך, ועליך נאמר (דברים כט, כח) "הנסתרות לה' אלקינו". רצוני לומר שרוב חידושי תורה שלך המה הבחנות במציאות הנעלם, וזה מביא לך בלבולים גדולים. ועל זה אמרו "כל שאינו חס על כבוד קונו רתוי [-רצוי] לו שלא בא לעולם". כי "המציאות הנעלם" מתחילת ביאה עד גמר יציאה ועד בכלל, דהיינו ראש תוך סוף, המה מראות אלקים פנימיות כל ההשגחה, ולא יובטל חלילה ולא יעתק חלילה אפילו מחשבה קטנה מן הקטנות; ואני כשהייתי במקומך הבנתי תיכף את זאת מעצמי, וכל הדרושים וכל ההבחנות שעשיתי - עשיתי רק ב'הנגלות לנו ולבנינו', רצוני לומר במה שנגלה למטה הימנו, דהיינו ב' פסיעות שרמזתי.
ועוד יש הבחנות רבות הנעלמים ממך, ואינם חשובות כלל בעיניך; אבל זה חסד הבורא ית' ש'כל מה שיש ביבשה יש בים' (חולין קכז, א; עי' זוהר בשלח קב), דהיינו כשתדקדק תמצא כל הבחנות שבמציאות הנעלם נכפלים ובאים כצורתם בדרגות התחתונים, שזהו סוד 'בארץ משנה ירשו' (ע"פ ישעיה סא, ז), אבל ווי לחייביא המתעצלים בהתפשטות הגשמיות, ונאמר עליהם על שכר משנה הזה שנערך עוד הפעם בישר בסמוך לעיניהם, ואינם מרגישין! ונהפוך הדברים, כי 'משנה שברון שברם' (ירמיה יז, יח), כי משנה התורה שנכפל הדברים לפניהם עוד הפעם, זה מביא להם שברון, שמשבר גם כן אפי' תורה הקדומה שבמציאות הנעלם.
... ...... שנמצא טבע קבועה בגשמיות, כמו כן נמצא טבע קבוע ברוחניות, שבאמת טבע הגשמיות וחוקם הקבוע שלא יעבור הוא רק נמשך מטבע פנימיות כמו שדברתי עמך הרבה פנים בפנים, ולכן תראה שהגם שכל מחשבות בני אדם מה' באים, מכל מקום אין בסגולת כולם, לקרב בני אדם לעבודתו ית', זולת המקום שבו בחר ה' לשכן שמו שם,... ...... אדם כל אותות ומופתים שבעולם לא יתקרב כלל מחמתם לעבדותו ית' כדבעי, זולת כשיגיע לו הישועה הנודעה, המוכנה לענין הזה מכל... ...... ... אחר שזכה לזה בישועתו ית', בדרך אתערותא לעילא, כמה חדשים, לא יהי' קונה אותה קנין גמור... יזמין לזה השי"ת... ...... ממון, ועל כן בב... אתערותא דלתתא, דהיינו אחר ככלות... מציאות הנעלם שהוא... אתערותא דלעילא,... מחדש...
[חסר ההמשך]