חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

אגרת ט

תוכן

ב"ה ו' אלול תשט"ו לונדון - לכבוד החבריא שיחיו
מאד אני מתפלא שעוד לא השגתי מאף אחד שום תמונת אות. חשבתי שאני אקבל מעשה ידי כל אחד ואחד, היינו שכל אחד יפרט מעשיו מבחינת: "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך". "שמיך", היינו עבדות שהיא לשם שמים; והם ניכרים מ"מעשה אצבעותיך", זאת אומרת על ידי שכל אחד ואחד משתדל לעבוד בבחינת "לאוקמא שכינתא מעפרא", שיקוים: "וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר הנה אלקינו זה".
וצריכים לדעת כי עבודה הוא בבחינת הימין, כמו שכתוב: "תמים תהיה עם ה' אלקיך", שאדם צריך ללכת בתמימות, היינו להאמין שהשי"ת הוא שלם ואינו בעל חסרון ח"ו. וכמו כן האדם שלם ואינו בעל חסרון.
וזה אפשר להרגיש רק בסוד "ימין ה' רוממה", היינו בבחינת רוממות השי"ת, שצריכים לצייר גדלות השי"ת. והאדם, כל דבר שהוא עושה הוא משמש את המלך וכל מצוה שעושה הקב"ה מקבל נחת רוח וכשמתפלל אזי הקב"ה שומע את התהילות והתשבחות שהוא שר ומזמר לה'.
וצריכים לצייר: הלא יש כמה אנשים בעולם כולו שהשי"ת לא נתן להם הזדמנות לשמש לפניו ית' ולעשות לו נחת רוח, אלא שמרחק אותם, ואפילו כשעושים איזו מצוה אינם זוכרים או אינם מאמינים שהשי"ת רואה ושומע ומקבל ומתחשב עם מעשי התחתונים, והשי"ת מרחק אותם בזה שלא נותן להם הזדמנות לחשוב או לעשות או להאמין, או פשוט בעת אמירת הברכה כשאומרים "שהכל נהיה בדברו" הם אומרים מטעם הרגילות ובשעת מעשה לא שמים על לבם שמדברים להשי"ת; או שבכלל לא ניתנה להם ההזדמנות לעשות ברכה אפילו מטעם רגילות. ומי שהשי"ת רוצה לקרב, אזי נותן לו מחשבות טובות, דהיינו שיזכור בעת עשיית המצוה שעושה את המצוה לשם ה'.
ואם האדם יצייר שהשי"ת נותן לו הזדמנות לעשות מצוה מטעם נחת רוח ליוצרו אפילו פעם אחת בחודש דיים. כי לפי גדלותו של המלך אם נותן להכנס להיכל המלך ולשמש את המלך אפילו פעם בחודש - דיים, "אמר אביי: הלכך צריך למימרא מעומד", עמידה נקרא שלמות הקומה כידוע, היינו שהאדם צריך לומר הברכה בקומה זקופה ולהיות בשמחה אם נותנים לו הזדמנות לשרת את המלך ולאנשים אחרים לא.
ואז [כשהאדם הולך בקו הימין] השי"ת שלם, היינו שצריכים לומר ששמו של הקב"ה, היינו השם 'טוב ומטיב' מתגלה ומאיר לאדם בתכלית השלמות. וגם האדם שלם, היינו שיש לו עוד יתרון בתורה ומצוות ומעשים טובים שעושה, מטעם כי כמה שהאדם עושה ומשרת את המלך גם כן זה לא מגיע לו, כי האדם צריך לדעת שיש הרבה אנשים בעולם שהשי"ת לא נותן להם לעשות שום עשיה לשמו ית'.
אבל צריכים ללכת גם בקו שמאל, היינו ברוח ביקורת: האם זה אמת, האם האמונה שלו היא בשלמות, האם המעשים שהוא עושה הם בתכלית הטהרה והקדושה בלי שום פניות צדדיות, האם השם "טוב ומטיב" נבלע באבריו וכו'.
ואז קו השמאל במחלוקת על קו הימין, היות שהאדם רואה שאם הוא עושה חשבון צדק שהכל הוא להיפך ח"ו אזי נעשה מחלוקת בין הקוים ימין ושמאל. ואם אדם לא עוסק בבחינת קו האמצעי, אז השמאל מבטל את הימין, ונמצא "חכמתו מרובה ממעשיו", היינו שעושה ביקורת יותר מכפי המעשים הטובים שהיה עושה, נמצא שנופל לגהינם הנמשך מקו שמאל. ויש גהינם של אש התאוה, או שלג - היינו שמצטנן מעבודה ואין לו חשק רק להיות במצב של מנוחה ועצלות ושינה וכו'. וצריכים להתגברות ולתפילה שה' ירחם מהשמים שיוכל להמשיך את הקו האמצעי, היינו שמכניע את קו השמאל תחת הימין, היינו שאומר: הגם שלפי רוח הבקורת אזי השכל מחייב אחרת - הוא הולך למעלה מהדעת.
נמצא בזה, שהקו האמצעי השביח את קו הימין. שטרם שהמשיך את קו השמאל והוא הלך רק בימין אזי הוא חשב שגם הדעת מחייבת את היגיעה בעבדות השי"ת, ואחר שהמשיך את קו השמאל אזי כשמכריע לצד ימין אז ניכר שבוחר בימין אפילו שיש לו דעה אחרת, מבחינת שמאל.
לכן צריכים לזכור בזמן שהולכים להמשיך עבודת השמאל, שהכוונה תהיה רק בכדי להראות שאפילו שיש לו שמאל מכל־מקום הוא בוחר בימין. ולכן צריכים לחלק את זמני העבודה ולא יתערב אחד בשני.
כתבתי את בחינת האחורים של ג' הקוים, וכשזוכים אזי ממשיכים את ג' הקוים בבחינת פנים.
ותזכו לכתיבה וחתימה טובה. ממני ידידכם ברוך שלום באאמו"ר יהודה הלוי אשלג