תוכן

מיום ו' שבט תרפ"ה – לר' דוד מינצברג
ב"ה ירושלים יום ו' לחדש שבט תרפ"ה לסדר בא אל פרעה
לכבוד יקירי וחביבי מה"ר דוד נרו יאיר לעד ולעולמי עולמים
קבלתי דבריך האחרונים והיה לי למשיב נפש, ואיני יודע למה יקשה עליך לבא בכתבים עמי בכל שבוע כמו שבקשתי מכם, כי באמת לטובתכם דרשתי זה, אבל גדול המצווה ועושה וכפירוש רש"י ז"ל, וזהו העצה שיעצתיך מכל מראש, ולמה תשאל לחדשות.
ועיין היטב באלף יומין דחול, כי הם שבילי דנהר דעה. והיינו דקאמר שמואל "נהירין לי שבילי דשמיא" - בחינת שבת, "כשבילי דנהרדעה" - בחינת יומין דחול. כלומר, 'מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת' (עבודה זרה ג, א), ואם כן כל האורות דשבת נערכין באורות שמרויחין ביומין דחול, שזה סוד אלף יומין דחול .
ובזה מובן הפסוק (שמות י, א) "בא אל פרעה", והוא סוד השכינה הקדושה בהתגלות, מלשון "ופרע את ראש האשה" (במדבר ה, יח), כמו שכתוב בזוהר. והענין, שכל כמה שבני ישראל חשבו שמצרים מעבידין אותם ומטרידין אותן מעבדות ה', כל כך היו באמת בגלות מצרים. וכל הטרחא של הגואל לא הי' אלא לגלות להם שאין כאן כח אחר מעורב, ו"אני ולא שליח", כי אין שום כח זולתו, שזה הי' באמת אור הגאולה, כמו שכתוב בהגדה של פסח.
וזה שנתן הקב"ה למשה בדיבור "בא אל פרעה". כלומר, תייחד האמת שכל הביאה למלך מצרים אינו אלא לסוד 'פרעה', להתגלות השכינה הקדושה. וזהו שכתוב "כי אני הכבדתי את לבו וכו' למען שיתי אותותי אלה בקרבו". פירוש, כי ברוחניות אין אותיות, כמו שהארכתי מכבר בזה, וכל הפריה ורביה שברוחניות שורה על האותיות הנשאבים מחומריות דעולם הזה בסוד "ובורא חשך" (ישעיה מה, ז), שאין כאן שום הוספה וחידוש, אלא בריאת החושך שהוא מרכבה מותאמה לגלות האור כי טוב.
ונמצא, שהשי"ת בכבודו בעצמו הכביד את לבו. ולמה זה, כי לאותיות אני צריך.
וזהו ענין "למען שיתי אותותי וכו' ולמען תספר וכו' וידעתם כי אני ה'". פירוש, שאחר שתקבלו האותיות, כלומר, שתבינו שאנכי נתתי והטרחתי בעדכם בסוד "ולא תסורו מאחרי" וכו', כי תקיימו היטב את האחוריים לי לשמי, ואז תעשה השפע את שלה ותמלא את האותיות ויהפכו המדות להיות ספירות. כי טרם המילוא נקראים מדות, ובמילואם לטובה נקראים ספיריית [ספירות] שמאירין מסוף העולם עד סופו, שזהו סוד "ולמען תספר". וכל זה אני צריך בשביל הסוף דבר, דהיינו "וידעתם כי אני ה'", פירוש, ולא שליח. שזה סוד שער הנון שאין לו דרך להתגלות זולת בהקדם מ"ט פנים טהור וטמא בזה לעומת זה, שבהם 'צדיק מ"ט לפני רשע' (משלי כה, כו).
וזה ענין הכתוב (ירמיהו ט, כב-ג) "אל יתהלל חכם בחכמתו והגבור בגבורתו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי". פירוש, על דרך שכתוב (שמות כג, כו) "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך וכו'", והבן אשר משכלה ועקרה הוא ענין אחד, אלא ש'עקרה' נקראת בחינת החסרון והאות עצמה, ו'משכלה' נקראת בחינת המילוא שנותן הסטרא אחרא למלאות זה החסרון, שאין לו קיום, וקצר ימים ושבע רוגז. ולעת תיקון נגלה לעין, שמזה המשכלה נעשה "ההשכל", ומזה העקרה נגלה בחינת "וידוע אותי".
וזה שהורה לנו הנביא, שאל יתהלל החכם בחכמתו והגבור בגבורתו, כי כל בחינת הישות ומהות שאדם מרגיש בעצמו, אין בזה שום ריוח לא לעליונים ולא לתחתונים, כי בכל בחינת מהות ואורות אין בו שום חידוש, שזהו סוד "ויוצר אור" (ישעיה מה, ז), פירוש, באור אין חידוש, אלא היצירה, כלומר בשעה שיש להשפע מהלכים על גבי אותיות ומגלה צורות העליונים. אבל "ובורא חשך", ש'ברא', הוא ענין הוצאת יש מאין כמו שאמר הרמב"ן ז"ל, ואין כאן חידוש אלא חושך, כמו דיו לספר תורה, אשר בהתאמצות העובד ה' לעשות נחת רוח ליוצרו ולהשלים חפץ ה', אז מתגרה במשכלה ועקרה. ובסוד הקבלת עול מלכות שמים בשלימות שזה סוד "זאת", זוכה ורואה הצורות האמיתיות שיוצר אור בקושיותיו וטרדותיו, ואז זוכה להתהלל בהשכל. וידוע שזהו רווח אמיתי, הלל ונרצה במחשבה תחילה.
ובזה מובן הפסוק (שמות י, י-יא) "ויאמר אליהם יהי כן ה' עמכם וכו' ויגרש אותם מאת פני פרעה". אשר כל התגברות פרעה מלך מצרים לא הי' אלא בטף, כי לא ידע את יוסף שכלכלם בלחם לפי הטף, וסוד הטף הוא סוד שפע המצומצמת בשעת קטנות, בסוד מה שאמרו חז"ל (חגיגה ג, א) "טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהם", ולכן הראה כחו על הטף, ואמר "ראו כי רעה נגד פניכם, לא כן, לכו נא הגברים".
פירוש, כי על ניצוצי הגבורה בעבדות ה' יש לו להודות שעל ידי הקב"ה באו, אבל ניצוצי הרעה שנגד פניכם זה אי אפשר לומר שמצד השי"ת הוא, ודו"ק בזה.
ולכן אמר "כי אותה אתם מבקשים", כלומר כל מגמתכם הוא להגביר ניצוצי הגבורה ולהשבית ניצוצי הרעה, ואיך תוכלו ליחד ניצוצין הרעות להשי"ת. ובזה נגרשו מבחינת הפנים של פרעה, ודו"ק כאן.
ובזה יובן מכת הארבה, שנאמר (שמות י, ה) "וכסה את עין כל הארץ וכו', ואכל את יתר הפליטה". פירוש, כיון שראה השי"ת שכל אחיזתו של מלך מצרים (עד שגירש אותם וכו') הי' במה שבירר הגברים, ודחה את הטף (על דרך "אותה אתם מבקשים" כנ"ל), לכן המכה חמסה מהם גם בחינת הגברים, ואבדו גם כל ניצוצי הגבורה גם כן.
ובזה תבין הפסוק של הגאולה, "החודש הזה לכם ראש חדשים" (שמות יב, ב). פירוש, במצרים הי' נקרא החודש סינן, על דרך שאמרו ז"ל (שבת פט, א) בהר סיני שמשם ירדה שנאה, כמו כללות עבודה קשה שבמצרים נקרא סינן, כמו שנאן, כלומר, שנאה שלנו כנ"ל, על דרך 'אותה אתם מבקשים' (וכל ההתאמצות שלהם רק למחוק האותיות, מפני ששנאו אותם ודו"ק). ובאור הגאולה כשזכו לאלפי שנאן, נעשה החדש הזה לראש וראשון, ובמקום סינן נצטרפו האותיות לניסן, כלומר ניסים שעמנו. וזהו שפרשו ז"ל (רש"י שמות יב, ב בשם המכילתא) הכתוב הזה, "החדש הזה" - מלמד שהראה לו הקב"ה למשה לבנה בחידושה. והדברים עתיקין.
ובמה שהמצאת לך להרגיל במים קרים וכו', החטאת מאוד את המטרה, והוא היפך דרכנו. אמת שכתוב (משלי כה, כה) "כמים קרים על נפש עיפה כן וכו'", אמנם אין לאדם השפל לעסוק במלאכת השי"ת זולת במה שמוכן לפניו, דהיינו רק להמציא ולגלות עייפת הנפש וצמאונה, ומה לנו לעמול בעד מים קרים הבאים מעצמם בשעה שמוכן להם נפש עייפה, כי קישוי הגוף הוא כח השי"ת בכבודו ועצמו, ואין לנו אלא להתבונן בחרפתינו ולבקש ולחנן על דרך שפרשתי הכתוב (תהלים קמט, ו) "רוממות אל בגרונם", בגרון שלהם להתאמץ על כל פנים להבין השפלות ולשפוך לב כראוי, ולא כלל בעבודות גופניות, אלא ברוחניות וכח הגוף. והזהר עוד מזה, כי אתה רוצה בקדושת הגוף, שזה לא יתכן כלל, שלא נברא לזה, ואין כאן מקומו להאריך.
'כי אם בזאת יתהלל וכו'', וידבר מזה עם משהל ויודא צבי, ובטח יבין אותי להזהר מזה וכדומה לזה, וכמו שכתוב (ישעיהו לב, ה) "ולכִילֵי לא יאמר ?ועַ".
ויעיין במכתב משהל בענין אהבת חברים, שכלכם מתרשלים בזה, והאמינו לי שתועלת כלכם טמון כאן. ועם ה', חזקו בדבר זה, ועל כל פנים עד ביאתי אליכם, והראה הכתב לבני החבורה למען האהבה.
יהודה ליב