תוכן

מיום ו' במדבר (א' סיון) תרפ"ב – לר' משה מרדכי שולץ
[ההתחלה חסרה]
...ומה שרמזת לי במכתבך האחרון שאני את פני ממך אסתיר ואחשב אותך כמו אויב לך. הנה כוונתך כמו שומע את חרפתו ושותק, ואיני נושא בעול עם חבירי, ולא איכפת לי כלל במכאובים של חבירי.
באמת אודה שצדקת בזה שאיני מרגיש כלל את המכאובים האלו שאתה מרגיש, ואדרבה אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים ומתגלים. אמנם כמה אני מתאונן ומצטער על הקלקולים שעודם לא נתגלו ועתידים להגלות. כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מן השמים הוא ההתגלות שלו. כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה. לכן שמחה לי בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות, שבזה איני מסתפק אפילו לרגע, מפני שיודע אנכי ש'רבים אשר עמנו מאשר עמהם' (ע"פ מלכים ב' ו, טז), וד"ל.
אבל ברפיון ידים מתארך הזמן, ואותם הנמלים הבזוים טמונים, ולא נודע מקומם אפילו. ועל זה אומר החכם (קהלת ד, ה): "הכסיל חבק את ידיו ואוכל את בשרו", כי הניח משה את ידיו. אבל כי ירים משה את ידי אמונה שלו, מתגלים תיכף כל שצריך להתגלות, ואז "וגבר ישראל" לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול וכו'.
וזהו ענין 'כל מה שתמצא ידך לעשות עשה' (קהלת ט, י), ואז בנתמלא סאתם מקוים המקרא (משלי יב, ז) "והפוך רשעים", ובאבדן רשעים באה האורה והשמחה לעולם, ואז "ואינם".
וזכור אנכי שכדברים האלה היתי לי עמך ביום א' דראש השנה תרפ"א, בחזרתינו מבית אבי מורי נ"י מקידוש, ספרת לי מחשבונות מעציבות מאד שראית בסידורך בבוקר בעת תפלה, ונתמלאתי שמחה בפניך מאד. ושאלת לי, שמחה מה זו עושה. אמרתי לך גם כן כנ"ל, שבהתגלות רשעים קבורים, אע"פ שלא נכבשו בשלימות, מכל מקום התגלותם עצמם לתשועה גדולה יחשב, שזה גרם קדושת היום .
ומה שכתבת לי אשר לא תוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור, הנה הרבה פעמים דברתי אתך פנים בפנים מזה, אשר מקום האמונה נקרא "בור" ומילואה של האמונה נקרא "באר" מים חיים, ובדיוק נמרץ נקרא "חיים". דהיינו, לא כטבע מים פשוטים שבהחסר מעט מים עדיין הבאר במקומה, על זה דייק שטבע בעל חי לבאר הזו, ולא עוד, אלא שכל החלקים שבה המה אברים שהנשמה תלויה בהם, ונקיבתם במשהו, ותיכף ימות כל קומת החי ואינו. וזהו שכתוב (ירמיה ב, יג) "אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יכילו המים".
והגם שאין חסרון במים, אבל יש חסרון משהו בבור, הרי כולו נשבר, ובטח בלי ספק "שלא יכיל המים שבו", שזה מרמז הנביא בשם ה', וזו קבלה אמיתית לכל חכם ומבין מדעתו. ואם אינך מבין, צא לך ובחון, ואז גם אתה תהיה חכם ומבין מדעתך.
ומה שכתבת לי בשולי מכתבך שתרצה ממני להשמיעך את קולי הנעים, באשר אצלי אין שום יגיעה לשמח כל מר נפש מתלאותיהם, כי לב המלא אהבה ממתיק אותם בשורשם, שורש כל נועם.
אשיבך בקצרה. כי 'לכל זמן, ועת לכל דבר' (קהלת ג, א). והנך ראית בעליל אשר במכתבי הראשון כתבתי לך ורשמתי לך דבר נחמד מאוד בעתו המשמח לב אלקים ואנשים בפירוש הענין האמיתי של "ישבעו ויתענגו מטובך", עי"ש היטב כי אמיתי, וסופו יונעם לכל חיך משתוקק לדבר אמת. ועם כל זה כתבת לי עליהם שדברים מתוקים כאלו מביאים לך לידי הקאה והנם אצלך "כתל על גבי תל". ואם רצית לקבל דברים פשוטים כאלו ולישב בחיבוק ידים... [חסר שורה אחרונה בעמ'].
והנה כל השגותיך על דבר אמת הזה היא כמו שאומרים העולם "נח עם שבע שבושים" והבן. אבל אתה רואה! האיך אפשר להתאמץ ולשמחיך עם דברי אמת בעת הזאת; ולשמחך בדברי שקר חלילה כמו נביאי השקר בעת החורבן, חלילה לי מחטוא, כי שקר אין בגבולי במציאות כלל. ומכבר ידעת את שיחתי במנהג אותן הגדולים המקרבים תלמידיהם להאמת בחבלי זיוף ובמטוה של שקרים או מותרות, אשר מעודי לא נטמאתי בגילוליהם, ו'לא באלה חלק יעקב' (ירמיה י, טז). ולכן כל דברי נאמרים באמת, ובאותו מקום שאי אפשר לגלות דבר אמת, אני שותק לגמרי.
ואל יעלה על דעתך שאם הייתי בסמוך לך הייתי מדבר יותר ממעל הכתב, כי אם... ידעתי זאת, לא הייתי נוסע ממך כל עיקר. ואמת גמור היא את אשר דברתי לך "שלפי ההכנה שלנו אינך צריך לי כלום"! וכן היא האמת. ואל תחשדיני אשר להנאת עצמי ח"ו בדיתי דברים שלא יאמנו לנו. וכאשר יעזור ה' לזכות לגמר התיקון, אז תהי' צריך לי מאד. ויתן ה' שנזכה לזה במשך י"ב חודש, כי עוד היום גדול, ואינך מהיר כמותי. ומכל-מקום אקוה שבמשך י"ב חודש מהאי יומא דלעילא תגמור את המלאכה, ואז תראה בכל מאמצי כִחך שנהי' ביחד איזה שנים; כי עיקר עמקות המלאכה מגמרו מתחלת.
כל זה הארכתי לך בשביל ההרהורי דברים שהרגשתי מבין שורות מכתבך, כי שכחת את האמת הנקי הנמצא תמיד בפי ובלבבי. ואבטיחך שעוד יותר מזה שנוכחת עד עתה באמיתיות דברי, תהי' נוכח בעליל לעין, שבכל דברי ממש שפי ולשוני פלטו אליך המה חיים וקיימים לעד, לא ישונו כחוט השערה. וכמו כן כל הדברים שאני כותב אליך נמצא בהם מובן אמיתי שלא יקבלו שינוי, אלא שצריכים לתשומת לב, "מפני שהעת היא עת לקצר".
והאמן לי שדברים הגלוים במכתבי זה גם כן לא יכולתי לכתוב לך עד היום הזה מפני טעמים כמוסים עמדי, כי עיני מונחים בהתכלית אשר יעלה על צד היותר טוב, וזהו שמקיפני בגדר של שמירה מעולה על כל מלה ומלה וד"ל. ויודע אני שלאט לאט יתבררו אליך כל דברי מנהגי לעומתיך, כמו שכתוב (כלים ל, ד) "אשריך כלים שנכנסת וכו' ויצאת בטהרה", כי דרך תורה היא.
וכבר נלאה אנכי לדרוש אחר ריבוי מכתביך אלי ולהבטיחך בשכר זאת כי אנכי ארבה לך מכתבי, מפני שאסתפק שמי יודע אם דברי אינם יגעים... כי מן ז' שבט עד היום ר"ח סיון לא הגעתי ממך כי אם מכתב אחד, ואנכי שלחתי לך במשך ארבעה חדשים אלו ששה מכתבים: א' בך' שבט, ב' עשרה באדר, ג' ה' ניסן, ד' ח' ניסן, ה' ו' אייר, ומכתב השישי הוא מכתב... ...... ...... ... המוסר הרגיל בין אנשים אחים ליתן ולזרוק אחת כלפי ששה.
ובכל יום ויום אני יושב ומצפה אולי יגיע לי איזה ידיעה ממך מחייך הרוחניים או מחייך הבשריים, ואין קול ואין קשב. ומה תענה לזה ותצדק, אין כאן לא ענות גבורה ולא ענות חלושה זולת ענות במלין יבישים בדרך המליצה, כמו מרוב טרדות וכדומה, אבל בטח אתה בעצמך לא תבין אותך.
ואם זוכר אתה, עוד אמרתי לך בשנת תר"ף כי ירא אנכי שלא תתקצף עלי, והנה מיעוטא דמיעוטא כבר נתקיים בך. אבל עם כל זה ברור לי שיטיבו העתים ואז תגדל בשיעור הטבתם, גם שיעור אהבתך הגלויה אלי, ועוד נרוה באהבה בתמידות... יחד כמעין דלא פסיק ובשביעה ותענוג יחד. כי נועם ה' למקבל השלם, לא מרגיש שום שביעה. כי בעד זה נקרא כל יכול, שלעושי רצונו מופיע אור ישן ואור חדש ביחוד אחד, שזה קונים בשמירת שבתות ושמיטות לעולמו של יובל.
וזה סוד "ויניחו ממנו עד בוקר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו" (ע"פ שמות טז, כד), כמו שכתוב "ישבעו ויתענגו מטובך", כי באכילה גשמיית יתמלא הבטן בשיעור הגשמי, ולא עוד אלא מעלה עשן למוחא מתוך בישול הקבה, והוא עיף ויגע ונופל לתרדמה.
וזה סוד שדקר פנחס הרומח לתוך קיבתה בשעה שהיו דבוקים; 'ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה' (תהלים קו, ל), ולכן זכה לשמן המשחה הגם שלא היה מבני אהרן, כי משה עצמו אמר לו (ע"פ במדבר כה, יב) "הנני נותן אליך את בריתי שלום", ומתחילה היתה בויו קטועה, אבל באור תורה נתארך ..., 'ובריתי היתה אתו החיים והשלום יחדיו' (מלאכי ב, ה), ו'באור פני מלך חיים' (משלי טז, טו).
ועתה הנני בבקשה אליך כאשר תראה במכתב אבי מורי נ"י שכתבתי לאחי שמואל נ"י שיתחבר עמך, שכפי הראות נלאה כח הסבל שלו לסבול עול אדומו"ר מאטווצק שליט"א, אשר על כן העירותי אותו להתחבר עמך, מדאגתי עליו שהוא מתרופף מאוד... ...... ... ....... אולי יתעורר לבא אליך, תידע מה לדבר עמו, ובשמירה יתירה, ולקרב אותו להאמת לאט לאט כמה שתוכל לפי קטנות מוחו. והאמת שיש לי תקוה קטנה שיתחבר אליך, מחמת ששטוף מאוד בהבלי עולם הזה, ומחמת פגם הנ"ל, מטבע ששתי אלה רחוקים ממך, ואשר יברח ממך כמו מפני האש כי יריח ..., אבל מפני שעל כל דבר ודבר גבוה מעל גבוה שומר (קהלת ה, ז), לכן תטפל עמו אם יבא לידך כמה שאפשר, וד"ל.
וכבר שלחתי אפידעוועס ופאפירין אחר ילדי... ... אשלח גם כן לקרות הנה אחר אדם אחד להובילם ורשום... הפאפירין לאדם המובילם ע"ש גיסי שלמה יהודה נ"י מפאריסאוו, ואולי לא ירצה ליסע, לכן אם תדע מי שרוצה ליסע לארץ ישראל ואין לו רשות לוויזע או שיש לו וויזע, תודיע לאבי מורי נ"י ויהי' נכתבים הפאפירין על שמו, והכל שלום בע"ה על צד היותר טוב, ומפני הטרדה הארכתי וד"ל.
יהודה ליב

גם צמא אנכי לדעת בפרוטרוט הליכת עסקך ובריאת בני ביתך וכל מהלך הגשמי.
נאום הנ"ל

[הקטעים הבאים שייכים ככל הנראה לחלק החסר שבתחילת המכתב]:
כי בן הארבעים הוא הרב, ועובד האמיתי הוא בסוד בן שמונים כנ"ל, והוא לומד תורתו אצל בן הארבעים ומתעלה על ידו. וכשגומר עבודתו וכל העליות המוכרחים לו, מתחיל שליטת בן הק"ך שנים, שהוא חכם השלם כמו בן הארבעים ועוד יותר, וד"ל. ואז נעשה מלמד לאחרים דהיינו לאיש הביניים "בן שמונים", דהיינו שמשכיל אותו לכל עבודתו ולכל... ומנחם אותו ומשבח אותו על כל צעד וצעד ומיחדם בכל המעשים... ה' לבדו שזה עיקר החפץ כנודע, וכל זה הוא מפני שהע' (-העובד) אינו צריך ללמוד... כבר נשלם, ואז מקויים בו, "ומתלמידי יותר מכלם", דהיינו עוד יותר מבן הארבעים והבן, וד"ל.
... [חסרה שורה]
ולא היו עוד כל השרשים הטמונים נגולו כספר השמים, ולכן 'ושיני הבנים תקהנה' (ירמיה לא, כח). ואם הי' פונה לצד ימין, "וחי לעולם" (בראשית ג, כב), וד"ל. ועד הגיעו לכלל ק"ך כנ"ל המקרא אומר "למשמאילים בה סמא דמותא" (שבת פח, א). ובהשלם כל מהלך דחמשה מאות שנים של המימינים ונגדל בה' בחינות נרנח"י, אז 'עין לא ראתה אלקים זולתיך' (ישעיה סד, ג) ויורש ק"ך שנים הנ"ל. ומאז והלאה להוי האי גברא באבטחותא דלא יסטי לא לימינא ולא לשמאלא, והאי ארחא דפלגותא וכו' יהי' כמו שכתוב (משלי ד, יח) "וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור כי נכון היום", ו'למחר לקבל שכרם'.
וזה דברי למלאות דרישתך, להראותך דברים פשוטים ובטוחים שיהיו מקובלים על כל דלתי לבך, וטיילתי מראש העולם עד סופו, ויניח לך באמצעו, למען תדע אמצעיתא דעלמא היכן הוא.
ואידך פירושא הוא זיל גמור, כי 'חיך אוכל יטעם' (איוב יב, יא), ואין מועיל שליחות.