תוכן

ח"י שבט תשט"ו - לידידי מו"ה ... ו... נ"י שלום וכטו"ס
מתפלא אני עליך ... שזה זמן רב שלא קיבלתי ממך שום ידיעה משלום בריאותך וחוזק גופך.
בטח שחסר לכם בטחון והתחזקות, ואני חושב לדעתי שזה מסיבת המחשבות והדעות החיצוניות שאתם מקבלים אותם על ידי הצינורות הדבוקים שנמצאים בעת שבאים לסביבה שאינה נוחה לרוחנו ולדרכנו.
ובמקום שהמחשבות הזרות שברשותכם כבר היו נמצאות בנוקבא דתהומא רבא, זאת אומרת שלא היתה למחשבות שום שליטה וכח, שאתם כבר ביטלתם אותן וזרקתם אותן מתחת רגליכם ואתם כבר יכולים לרמוס וללכת עליהן, דהיינו, הגם שהמחשבות זרות נמצאות עוד בגופכם, אבל אין להן שליטה.
וזהו ענין שבת, שהגם שהקליפות נמצאות בעולם, שעדיין לא נגמרה בחינת גמר התיקון ש"חשכה כאורה יאיר", אבל המחשבות הזרות מקומם הוא בנוקבא דתהומא רבא, שאין להם שום אחיזה באדם.
אבל בעת שמוציאים מרשות היחיד לרשות הרבים, זאת אומרת שמוציאים את המחשבות והעבודות לרשות הרבים, שהרבים יסתכלו עליהם; וכמו כן אם מכניסים את המחשבות של אנשי רשות הרבים לרשות היחיד שלכם - אזי כבר נקרא זה חלול שבת, היינו שנותנים מקום להתעוררות לאותם הקליפות שכבר פסק כוחם - שהיו כבר בנוקבא דתהומא רבא - לעלות לתוך מחשבתכם.
ואזי אין אתם חושבים שאלו המחשבות הזרות הן חריפות ובקיאות של אנשים שמבחוץ, אלא בטוחים אתם שזהו פרי מעלליכם, היינו שעכשיו אתם דבוקים בַּאמת, דהיינו שיש לכם את הבירור האמיתי, ועכשיו המסקנות שאתם מוציאים מהשקלא וטריא של המחשבות הזרות הם אמת נקיה במאת האחוזים, ועד עכשיו כל המעשים שעשיתם היו מצד שלא ביררתם כל צרכיכם בשבע חקירות ובדיקות כראוי לאדם הרוצה ללכת בדרך האמת לעשות, ומהיום והלאה כבר צריכים ללכת בדרך המקובלת לאנשים הנסחפים בזרם העולם. והתוצאות ידועות למדי ודי למבין.
והגם שאין דרכי לדבר ומכל שכן לכתוב מענינים כאלו, אבל אני אשנה את דרכי, הגם שאני יודע שלא תהיה מזה שום תועלת, רק מטעם "אני את נפשי הצלתי". וד"ל.
היתה לנו מסיבה בראש השנה לאילנות, שזהו בחודש שבט, שבו מונים את העולם לשבט או לחסד. כי חודש שבט הוא חודש חמישי לחודשי החורף, שעל ידי החרופים והגדופים ששומעים על התורה והמצוות, כשכבר באים לבחינה חמישית שהיא ספירת "הוד", יש לתקן ולזכות בדין שמן דוה יהיה בחינת הוד. ואז מן שבט נעשה חסד, שממשיכים כל ה' בחינות מחסד עד הוד, כמו שכתוב: "כי אמרתי עולם חסד יבנה", שאור דחסדים נקרא בחינת למעלה מהדעת, ורק שם שורה הברכה.
ולכן בט"ו בשבט עושים ברכה על הפירות, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל שכל ההפרש בין קדושה לקליפה הוא בפירות - שעל ידי העבודה נמשכים פירות, מה שאין כן "אל אחר אסתרס ולא עביד פירי".
וההצלחה לזכות לפירות היא רק על ידי מידת החסד. ואז זוכים ל"עץ עושה פרי", "כי האדם עץ השדה"; שרק על ידי הדרך שקיבלנו מאאמו"ר זצ"ל זוכים לפירות, הנקרא "פריה ורביה" - שעל ידי 'הפירות' נמצאים תמיד במצב 'כרביא', היינו כנער בחורו, בסוד "שמח בחור בילדותך".
וזהו: "וקֹוֵי ה' יחליפו כח", כי רק זה נקרא סייעתא דשמיא. זאת אומרת בזמן שהאדם בא לידי מצב שיש פנים לכאן ולכאן ואין בידי האדם לברר מהי האמת, אזי רק לסייעתא דשמיא הוא צריך, וזה נקרא 'וקוי ה'', שהוא זקוק לרחמי שמים.
ה' יזכנו לזכות בישועת ה' בגשמיות וברוחניות. ידידכם ברוך שלום הלוי אשלג