תוכן

בע"ה לסדר ויחי יעקב ח' טבת תשט"ו פעיה"ק ת"א - לכבוד ידידי הנאמנים מו"ה... ומו"ה... הי"ו אחדש"ה באה"ר
קראתי את המכתב בחתימתו של ... ונהנתי מאד על קבלת עבודה של אהבת חברים. ועל השאלה הראשונה אינני יכול להשיב בכתב היות שהם דברים שבעל פה ולא כדאי להעלותם בכתב.
ועל השאלה השניה, אני כותב לך מאמר מה ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל: "אדם ובהמה תושיע ה'", ופירשו רז"ל: "אלו בני אדם שהן ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה" - ואתה כותב לי שכדאי להיות בהמה ממש! אלא עליכם מוטל ללכת בדרכי התורה והחכמה, ולהמשיך מזיו נועם עליון את מתיקות ערבות תענוג אור עליון. אלא שיהיה בבחינת "רועי מקנה אברהם" ולא ח"ו בבחי' "רועי מקנה לוט",ג וד"ל.
ואת הדברים הללו תבינו, במה שאמרתי אתמול בסעודה שלישית לפני אנ"ש שיחיו, על הפסוק: "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" ... ... ... וכמו כן הפסוק: "ויאמר כי אהיה עמך, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" - איזה קשר יש לאהיה, אנכי וההר?
ובספר אותיות דרבי עקיבא אות ה' כתב: "אהיה אשר אהיה, אמר הקב"ה, במדת טוב בראתי את העולם ובמדת הטוב אני מנהיגו ועתיד לחדשו במדת הטוב. דבר אחר: אהיה אשר אהיה, אמר הקב"ה, במדת אמונה בראתי את העולם ובמדת אמונה אני מנהיגו ובמדת אמונה אני עתיד לחדשו". וצריכים להבין, איזו משמעות יש בפסוק 'אהיה אשר אהיה' למדת טוב ולמדת אמונה. ורז"ל דרשו על פסוק "אהיה אשר אהיה - אהיה עמם בצרה זאת, אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות".
ולהבין את כל הנ"ל צריכים לדעת, שבזמן שהאדם מתחיל בקיום תורה ומצוות על הקו של לשמה, אזי האדם מרגיש שנמצא בצרה, הנקרא מצרים, היינו שמלך מצרים שואל תמיד: "מי ה' אשר אשמע בקולו". אזי באים לידי יגיעות המוח, שהמחשבות מתחילות בזיווגי הכאה שרוצצין את מוחו. פעמים אדם חושב שכל המחשבות הזרות הם רק בחי' מרגלים, שרק "לראות את ערות הארץ באתם", היינו להסתכל בארובות ולא יותר, ואין לו שום קשר בין המחשבות האלו לעבדות ה'; ופעמים האדם חושב ש"כנים אנחנו בני איש אחד", היינו שכל מחשבותינו רק להיות דבוקים בה' אחד ומתחזקים ומתגברים על כל המחשבות של "מי ה' אשר אשמע בקולו" ועל "מה העבודה הזאת לכם". שזה נק' בחי' גלות מצרים.
ועל זה אמר הקב"ה למשה: אהיה אשר אהיה. שענין אהיה הוא בחי' "ממך ולהלאה"ד, שהוא בחי' למעלה מהדעת, אבל בתוך הדעת עדיין אינו רואה את הטוב והמטיב, וזמן הזה נקרא: אנכי ארד עמך מצרימה, ש'אנכי ה' אלקיך' שהוא בחי' עול האמונה, הוא אצלו בבחי' ירדו, על ידי גלות מצרים. וכשרוצים להרגיע את הגוף ולהבטיח לו הבטחות של שכר בבחי' רצון לקבל, אזי אומרים לו: ואנכי אעלך גם עלה - שגם אח"כ תשאר בבחי' 'אנכי' שהוא בחי' אמונה.
וזה הוא אשר אהיה - שגם אח"כ ישאר בבחי' אהיה, שגם בהוציאך את העם ממצרים - תעבדון את האלקים על ההר הזה. הר מלשון הרהורים. שגם אח"כ יהיה בנוי על יסוד ההר, שהוא בחי' "כהררים התלוים בשערה", שהוא בחי' "תולה ארץ על בלימה".
אלא שאח"כ, כשזוכין לדבקות השי"ת, נעשה מן בלימה – בלי-מה, שכבר אין מקום שיתעורר המה, אלא שאז נעשה מן אהיה אשר וגו' בחי' במדת טוב בראתי וכו'. וכשמרגישין שהוא כל הטובה, אזי כבר מבינים שבמדת אמונה בראתי את העולם וכו'.
וזהו פירוש: "רחש ליבי דבר טוב", ופירש אאמו"ר זצ"ל: רחש הוא רק בלב, היינו שמליבא לפומיה לא גליא; שענין פה ה"ס דעת, שהפה מגלה את דעתו ומחשבתו של האדם, משא"כ הלב הוא רק בחי' קבלה בלב, שהוא רק בחי' כח. ואז כשמקבל עליו את הכח הזה - אזי הוא זוכה לדבר טוב, שמרגיש שאין בעולם שום דבר יותר טוב מבחי' אמונה. ואז הוא כבר יכול לומר: "מעשי למלך", היינו להשפיע ולא לקבל. ומזה הוא זוכה לבחי' "לשוני עט סופר מהיר" שהוא בחי' משה רבינו ע"ה.
וזה הפירוש: 'אנכי ארד עמך מצרימה' - שבזמן הגלות אזי רואין שאין שום דבר יותר גרוע ויותר ירוד מבחי' 'אנכי', וכשזוכין אזי רואין שהוא בחי' 'אעלך גם עלה', שכל העליות הוא רק בחי' אנכי. וזה: 'אהיה אשר אהיה', היינו מקודם היה אצלו בבחי' צרה ועכשיו הוא אצלו בבחי' טוב. וזהו: "ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע"ה, שכל הישועות הם רק בבחי' אנכי.
ואסיים את מכתבי שנזכה לקבל את עול מלכות שמים בבחינת אנכי.