תוכן

מיום כז' כסלו תרפ"ב - לר' משה מרדכי שולץ
ב"ה יום ג' דחנוכה תרפ"ב פה ירושלים עיה"ק שתבנה במהרה
לאמיתי ורעי לבי ונקודתי כבוד שמו הוא תפארתו משה מרדכי נרו יאיר ויופיע לעד ולנצח נצחים אכי"ר.
קבלתי מכתבך. ואעיר אותך שגעגועים מרובים הסבות לי בזה שלא הודעתני ממצבך בפרטיות, דהיינו משלום בית, מבריאותך, ומבריאות בני ביתך, ומפרנסתך, ובמה עבודתך, אם במאורות אם בדיו או בעוד איזה דבר. וסדר מנהגך בביתך: באכילה ושתיה ושינה ותורה ועבודה. ואם אתה ממעט העסק, ואם המיעוט מעלה חמת זוגתך עליך. והיכן היית בימים הנוראים ובחג, אם... אם בביתך, וכעת איך מקבלים אותך שם, ואם יש לך עמהם עוד ויכוחים, וכעת כיצד צורות הרדיפות, ומה היוצא פועל מכל זה. ואם יש לך חבירים, וצורת ההתחברות בכמות ואיכות, ושאר נטיות החדשות שלא אדע בהם להעירך, ובכלל כל מיני תמורות שעברו עליך מיום הפרדי ממך ועד היום הזה בפרטיות ופרטי פרטיות.
ומה מאושר הייתי אם מצאתי תשובה נכונה על כ"ה שאלות הנ"ל במכתבך עתה, וכמה יעגם אותי נפשי לחכות עוד שמונה שבועות עדי הגיע דברי אלו אליך וגם ישובו אלי לאמור הנני.
ועליך לזכור תמיד שמקושרים אנו בעבותות אהבה לנצח, כל כך, עד שכל המקרים העוברים עליך יעבורו גם עלי, ובמה נחשב כובד החומריות או ריחוק מקום להפריס פרסה או לשוסעת שסע בינינו. אשר על כן, מה נעלב אנכי אשר מן ט' אלול עד יום ב' דחנוכה, כארבעה חדשים אשר קויתי להנות מאור פרי עטך, ולסוף מונח לפני מכתב ארוך למליצה ורמז ולא חילק ולא בילק ידענא, ואפי' כתעלא דמסיק מבי כרבא לא מצאתי, ומה מצאת בי עד שאיני כדאי לידע כלום ממצביך הגם שאתה יודע עד כמה המה נוגעים לי. ולמה לא שמת לב אל המדובר בינינו שלא תכתוב לי שום דבר שנראה מעוטף בכנפי המליצה שאנכי פורח בהם עד אין קץ בק"ן טעמים עד שאותך לא אמצא באחת מהם.
ולמען השם, מהיום ולהלאה כי תכתוב לי איזה ידיעה, תכתוב בשום שכל לפרשו בפשיטות ממש כמו שידבר איש אל רעהו שאינו נביא, ולהעמידו על נכון שלא ימצא בו מקום לנטות או אפי' מקום עיון. ולא יסתכל על יפיו של הלשון, אלא על טוב קלות ההסבר. ועיקר שלא יערב בלשונו מליצה או רמז, כי אין שום הפסד פחד מעין איש זר, מפני שהאדרעס [-כתובת] שלי מפורסם על הפאסט [-דואר], ומביאים המכתבים ישר לדרישתי, ובביתי אין ביאה לנכרים וזרים.
ומכל שכן שתכתוב לי חידושי תורה, תברר אותם לי בלי שום שמות ופרצופים המפורסמים בספרים, רק בלשון בני אדם, כי גם אנכי לעצמי מדייק גם כן לברר עניני בלשון המדובר, ונופל תחת חושי בפשיטות גמור עד לתכלית, כי זה דרך קרוב ואמיתי לברר דבר לאמיתו. כי בהיות שאלביש הדברים בשמות הספרים, מתעורר בקרבי יחד עם זה חשק לידע מחשבות הספרים, וממילא נעתק שכלי מן חפץ המטרה שלדרכי, שזה אצלי בדוק ומנוסה. וחוץ מזה, בהשגתי איזה מכוון במליצת הספרים לדרכי, חדותא מסתיעא, לערב שקר באמת. לכן בשעת עמידתי לברר איזה דבר נחוץ לי, אשמור את עצמי מאוד מלהסתכל בספרים, הן מלפניו והן מלאחריו, וכמו כן בכתבי אותם איני משמש במליצה, כדי שאהי' תמיד מזומן בטהרה למצוא דבר אמת בלי תערובת ובלי סיוע מדבר חיצון ממני, ורק אז 'חיך אוכל יטעם' (איוב יב, יא).
יהודה