תוכן

מיום כט' סיון תרפ"א - לא נודע למי
העתק מכתב מכ"ט סיון אפר"ת
כתיב (דברים כט, כח) "הנסתרות לה' אלקינו וכו'". פירוש, בכל שתא אלפי שני אשר הבורא חקק אותם לזמן ועבודה בעד הבריות, ענינם כמו חבל ארוך שעב ומגושם מאוד בראשו, והוא הולך ומדוקדק דק אחר דק עד לסופו, שעולה לרוחניות גמורה כמו ממעל לראשו. ובתחילתו נקרא חטא, דהיינו חסרון העומד לתיקון, והוא סילוק כבודו וסילוק שכינתו, שבסוף חבל הזמן, החסרון מתמלא והכבוד מתגלה בכל דיירי ארעא, ואין מקום נסתר.
וזהו שכתוב "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות", דהיינו שזהו נקודת ומטרת כל העשיה והעבדות, אשר הנסתרות יתגלו לנו כמו שהי' ממעל לחבל הזמן. ובכל שנה ושנה, דור ודור, מזדכך הגשמיות ומתדקדק החבל המגושם על פי גלגלים שונים מעשה ידי יוצר כל ותחבולותיו העצומים, אשר לפי ערך הזיכוך, לאט לאט מתגלה הנסתרות. וזהו גמר הכתוב "את כל דברי התורה הזאת", פירוש, שאלו העשיות שאנו ובנינו עושים, הן המה עצם אותיות התורה הזאת, כמו שאמרו ז"ל (זהר יתרו תצז; משפטים תקמג; אמור כו) שכל התורה שמותיו של הקב"ה, דהיינו השגותיו, והבן.
וזהו שכל התעצמות שכל החיצוני וערכו הוא גם כן משוער רק בגילוי נסתרות, ודו"ק. מפני שכל מהות החיצוניות נמשך מפנימיות, לכן דרכו כמוהו. וזהו כלל ופרט, כי אלף הז' נקרא כלל, דהיינו גילוי כל הנסתרות וגם גילוי כל העשיות שנתגלגלו בזה אחר זה ברגעי הזמן שבשתא אלפי שני, וכל רגע ורגע שבזמן נקרא פרט, ונבדלים זה מזה, ורגע זה אינו כזה, שלטעם הזה, דהיינו מפני הרגש ההפכיות שבהם, ניתן זמן לשניהם שיבואו מקודם בזה אחר זה, שאחר כך באלף הז' יבואו בבת אחת.
ובזה מובן שכל שנתפס בזמן הוא גשמיות, וכל גשם הוא מורכב. דהיינו שנמצא ב' בחינות שאינם ראוים לבוא בבת אחת, לכן מבררם בזמנו שניתן לו בזה אחר זה, שלאחר הבירור והיגיעה יבואו ב' הבחינות בבת אחת שלא יפריעו ולא יעלימו זה על זה כלל, ואז נקרא מסולק מגשמיות ומסולק גם כן מזמן, ובא לגדר הנצחיות אלף ז'.
וזה שרמז המשורר ז"ל (תהלים קכב, ג) "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו", שגמר התיקון נקרא "ירושלים הבנויה", דהיינו שאין הנגאלים בונים אותה, אלא מתפלאים בהשגתם שכבר היא בנויה, ומעולם לא הי' בה שום פגם, כי כל שינוי מקום ושינוי מעשה ושינוי השם שזהו בעצמו רגעי הזמן שבגלות, כל אלו ההפכים נתחברו יחדיו, והוא פשיטות גמור כמו הכלל שמתגלה בהתקבץ עליו כל חלקיו ופרטיו.
וזהו סוד 'פרט וכלל [אולי צ"ל כלל ופרט], אין בכלל אלא מה שבפרט' (בכורות ו, א) בלי שום חידוש כלל, וכל אריכות הגלות לא הוסיף כלום, כמו שכתוב (דברים יג, א) "לא תוסיף ולא תגרע", שכן טבע דבר אמת, אלא 'כל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו'. וזה סוד "ולפני אחד מה אתה סופר" (ספר יצירה פרק א). וזה ענין "טף למה באים, כדי ליתן שכר למביאהם", כי יש ב' אורות פרטים, אחד נקרא ט', דהיינו שלא נתפשט האור עד "יוד", ואחד נקרא פ', דהיינו שלא נתפשט האור אפילו ל"צ". וכשהמנצח מסתכל באותן ב' הפרטים, אינו רואה בהם לא תוספות ולא מגרעת.