תוכן

(ברכות ז') אגרא דכלה דוחקא. כלה נק' בחי' אמונה, שכל הריוח הוא, בזמן שהאדם מרגיש בחי' דחקות בתו"מ, אז יש לו מקום לקבלת אמונה למעלה מהדעת.
אגרא דשמעתתא סברא (שם). השכר של תורה, הנק' שמיעה, הוא דוקא ידיעה ולא אמונה, כי בזמן שהאדם לומד תורה ואינו מבין מה שכתוב בה, זה נקרא בחי' מצוה, ולא תורה.
(שם). אגרא דבי טמיא (בית אבל) שתיקותא. במקום שיש צער, אז הריוח הוא שיכול להצדיק את ההשגחה, ולומר שתוק כך עלה במחשבה.
(שם). אגרא דתעניתא, צדקתא, הנה שמואל אומר היושב בתענית נק' חוטא. וי"ל משום דמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, נמצא שהוא עושה ההיפך מהמטרה, לכן נק' חוטא. אבל בזמן שהוא נותן צדקה, זה מראה שהוא עוסק עכשיו בבחי' יר"ש, שנק' אמונה, שזה כמ"ש והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה, אזי ידע בעצמו שאין זו שלימות והוא צריך לזכות לבחי' תורה, שאז הוא מקבל את האור הגנוז בתורה שזוהי המטרה.