כשרצה המאציל לברוא את העולם הזה, כלל הכל בעשר מאורות גדולים, שמהם יצאו כל הנבראים כענפים היוצאים מנוף האילן, עד שלא נמצא דבר שאין לו מקום במרכבה העליונה. והמאור האחרון שבהם הוא הנקרא שכינה, ושם נשרשו כל הנמצאים, והבן מאד. כי מלבד השרש אשר להם בשאר המאורות, יש להם שרש זה בשכינה, להיותה נקראת במשל - אם הבנים, והכל יוצא מתחת ידיה, לכן בה נשרשו כלם. וצריך שתדע כי יש מקום אחד מיוחד ונודע לה, שבו נכללים כל השרשים האלה, ושם יש השרש לכל הדברים, לתלויים בה ולתלויים בשאר המאורות כאחד. כי בו נשרשים הארץ ומלואה השמים ושמי השמים וכל צבאותיהם, איש לא נעדר.
ובהקבץ כל השרשים האלה אל מקום אחד, באמצע יראה שם כמו אבן אחת. והאבן הזאת יקרה מאוד, כלולה מכל יופי וחמדה, והיא הנקראת "אבן שתיה", וכן היתה אבן הזאת בעולם הזה למטה במקום קודש הקדשים, כאשר אבאר עוד. וממנה נתפשטו סביב מסילות ושבילים לכל הדברים. ובתחלה נעשו מסילות גדולות סביבותיה, הם הדרכים לכל הנבראים למיניהם,כי כולם מבינים את דרכם, ומשם יקחו חלקם ארוחת תמיד הנתנה להם מאת המלך. ואחר אלה המסילות נמצאו עוד שבילים רבים קטנים מהם. לשבילים האלה אין חקר ואין מספר, כי בהם נשרשו כל הדברים למגדול ועד קטן, ונמצא לכל דבר שביל בפני עצמו. וכל הדרכים האלה, כל המסילות והשבילים כולם, עומדים באותו המקום אשר זכרתי לך בראשונה. ובהיותם מתקבצים באבן אשר באמצע המקום הזה, משם ישגיח עליהם היוצר ב"ה, וסוקר אותם בסקירה אחת, ועל הסוד הזה נאמר: "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם". כי זאת האבן בלב העולם היא עומדת, ושם הם כולם יחד מתחברים ונאספים ונסקרים בסקירה אחת מאת המלך.