תוכן

תמוז תשל"ח

בלק בהסולם דף עא. אות קפ"ז. אבל ג' אינון: אבל ג' הם הנקראים תפלה, תפלה למשה איש האלקים, תפלה זו שאין כמוה באדם אחר. תפלה לדוד, תפלה זו היא תפלה שאין כמוה במלך אחר. תפלה לעני, תפלה היא. מאלו הג', מי חשובה מכולן, הוי אומר תפלה לעני. תפלה זו קודמת לתפלה של משה וקודמת לתפלה של דוד, וקודמת מכל שאר תפלות העולם.
אות קפ"ח: מ"ט. שואל מהו הטעם, ומשיב, משום שעני הוא שבור הלב. וכתוב קרוב ה' לנשברי לב. והעני עושה תמיד ריב עם הקב"ה, והקב"ה מקשיב ושומע דבריו, כיון שהעני התפלל תפלתו, פותח כל חלונות הרקיע. וכל שאר התפלות העולות למעלה, דוחה אותם אותו העני שבור הלב. שכתוב תפלה לעני כי יעטוף. והי' צריך לומר, כי יתעטף, מהו כי יעטוף. אלא הפירוש הוא, הוא עושה איחור, שמאחר כל תפילות בעולם שאינן נכנסות עד שתפלה שלו נכנסת. עטופה, פירושו איחור מלשון והעטופים ללבן.
יש לנו תפלות משה, דוד, שאר תפלות, ותפלת עני. מהו ההבדל. מהי החשיבות שהעני עושה ריב עם הקב"ה. מה פירוש מאחר, כאילו יש תור, שאחד הולך אחר השני, חסר פקודים למעלה. וי"ל א) ההבחן בין התפילות, משה דוד, שאר תפילות, ותפילת עני. ב) מהו היחוד של העני בזה שעושה ריב עם הקב"ה. ג) מהו שמאחר כל התפילות עד שתפלתו מתקבלת, כאילו חסר פקודים למעלה שכולם מתפנים לתפלה של העני ולא יכולים לענות על תפילות של שאר אנשים .
והענין תפלה נק' עבודה שבלב, היינו חסרון, מה שהלב מרגיש שחסר לו. יש לפעמים שאדם מרגיש שחסרה לו תורה, שהיא בחי' משה. ויש לפעמים שאדם מרגיש שחסר לו בחי' משיח, היינו שדואג על מה שהגאולה עדיין לא באה לכלל ישראל, הנק' בחי' דוד מלכא משיחא. וכמו"כ שאר תפילות, כל אחד ואחד לפי מה שהוא מרגיש.
ויש תפילה שהאדם מרגיש שאין לו שום דבר, והוא ממש דומה לבהמה, אין לו אמונה ויראת שמים, שזה כל היסוד של היהדות. לכן הוא עושה ריב עם הקב"ה, למה ברא אותו אדם, ויש לו שכל כמו בהמה. היינו שעושה חשבון לעצמו הוא רואה שהוא דואג ממש. היינו שאין לו שום חסרון יותר מתועלת עצמו. והרגש הזולת אין לו, רק מה שנוגע לתועלת עצמו.
וע"ז הוא מתרעם על הקב"ה, מדוע ברא אותו אדם, עם מוח ולב, שהם צריכים להביא איזו תועלת להעולם. ושניהם, היינו המוח והלב, טרודים רק בתועלת עצמו. א"כ אם ברא אותו אדם, מדוע הוא לא מרגיש מציאות ה'. הוא רוצה להאמין, אבל הלב שלו מטומטם והאמונה שלו אינה מביאה לו שום הרגשה, שיהי' לו לידע ולהרגיש, בדומה שאחז"ל דע לפני מי אתה עומד. כשמדבר לאנשים, אפילו לבהמות וחיות ועופות, הוא מרגיש שמדבר למי שהוא. וכשמדבר לה', וכשלומד תורת ה', הוא לא מרגיש את מציאות ה'.
נמצא שאין לו שום דבר, כי עיקר היסוד חסר לו, היינו אמונת ה'. וממילא אין הוא יכול לכוון בעמ"נ להשפיע, שאינו מרגיש את גדלות ה', שיהי' לו כדאי לבטל א"ע ואת כל רכושו לה'. ותמיד הוא מתרעם ועושה ריב, מדוע הקב"ה מסתיר א"ע ממנו, בכדי שלא ירגישו. ותמיד הוא מתרעם, מדוע הקב"ה עזב אותו, היינו מדוע הקב"ה נותן לו פתחון פה לומר כאילו הקב"ה ברא אותו. ואח"כ, כשבא לבחי' לידה, היינו כשבא לרשות עצמו, היינו בזמן שאדם מרגיש בעולם שהוא מציאות נפרדת מהקב"ה, והוא עומד ברשות עצמו, והוא צריך להאמין שהקב"ה עומד מקרוב לו, אבל עליו לא שורה אמונה זו, אז הוא ברוגז, מדוע עשה ה' ככה שלא יהי' לו כח האמונה, שיוכל להאמין שהקב"ה עומד לצדו, כמ"ש כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו.
לכן מטרם שהאדם נענה על תפילה זו של עני, איך שייך לומר שיענה לו על תפילת משה, שהיא בחי' תורה, מטרם שיש לו אמונה, שהיא יסוד הראשון. וכן כשמתפלל על הגאולה, ג"כ לא שייך לענות לו, וכן שאר תפילות, טרם שיש לו היסוד שבכלל הקב"ה שומע תפלה. וע"ז אומר שמאחר כל התפלות. הקוש' שום תפילה לא יכולה להתקבל אם עדיין לא נענה על תפלת העני. וזה נק' שמאחרות כל התפילות, שכוונתו אחת, ששום תפילה לא מתקבלת מטרם שתפילתו נתקבלה, שהיא היסוד. ואח"כ יכול להוושע עם שאר דברים.