תוכן

ח"י אלול תשכ"ב
לונדון
ש ד' הבחנות בעניני עבודה, שהסדר הוא: מתוך שלא לשמה באים לשמה. וגם יש סדר של פנימיות וחיצוניות.
הפנימיות וחיצוניות מתחלק גם כן לפנימיות וחיצוניות. זאת אומרת יש פנימיות וחיצוניות בחיצוניות, ויש פנימיות וחיצוניות בפנימיות.
וגם צריכים לדעת שהחיצוניות נקרא לבוש, שבו מתלבש הפנימיות, בחיצוניות הזה.
הנה לבוש הא': האדם צריך להיות מלובש בלבוש יהודי, שבכדי שהגוף ידע שיש הבחן גדול בין ישראל לעמים, ועל ידי זה יבין וירגיש, שגם בפנימיותו צריך להשגיח ולשמור תמיד שלא תתדמה פנימיותו לפנימיות של אומות העולם. דהיינו, שלא יגדל בלוריות, ויהיה לו זקן עם פיאות, וכדומה.
וזה נקרא חיצוני שבחיצוניות. וזה נקרא בחינת עשיה, היינו שיש לו שייכות לעולם המעשה, שהוא צריך לעשות את חיצוניות בבחינת המעשה ואינו זקוק כלל לבחינת מחשבה, שאין לו מה לחשוב, בכדי לעשות עשיות כאלו, אלא שצריך לילך בבגד יהודי. למשל שלא יהיו הכפתורים שמאל על ימין, אלא ימין ושמאל. וכמו כן להשאיר פיאות וכדומה, שזה נבחן הכל בבחינת מעשה, ולא מחשבה ודמיון.
לבוש הב' נקרא פנימיות שבחיצוניות. וזה נקרא בחינת יצירה על דרך העבודה, כי לבוש הזה נעשה על ידי ציור.
כי זה שהאדם מצייר לעצמו בעת התורה והעבודה, באיזה ציורים, שהציורים מביאים לו התפעלות של בכיות, או התפעלות של שמחה, נקרא בשם יצירה. וזה נבחן כבר לבחינת פנימיות, כי זה מוכרח לבוא על ידי דמיון וציור, שזהו כבר דברים הבאים מפנימיותו של אדם.
אבל זה גם כן נבחן לחיצוניות, כי מה שמתגלה לחוץ, היינו שחברו יכול לראות, זה כבר נבחן לחיצוניות. ובחיצוניות יש אחיזה לחיצונים. היינו שעיקר יסוד היהדות הוא אמונה בה', הנבחן לבחינת יראת שמים, זאת אומרת שהסיבה לעבודה צריכה להיות יראת שמים.