תוכן

אבא נק' שלם א'. הוציא את הבינה, היינו השכל, לחוץ מהמדרגה, שלא להשתמש עם השכל. מדוע אודות בנה, כדי שיוכל לקבל את ההבנה, היינו הדעת, ושלא יפגום עם הכלי קבלה שלו.
לכן מתחילים עם עבודה שלמעלה מן הדעת, שאין הכלי דקבלה יכולים להתאחז שם. משא"כ במקום שהדעת מסכים להעבודה, כבר יש אחיזה לכלי קבלה, אחרת לא הי' מסכים הדעת לעבוד בע"מ להשפיע.
אבא נק' הסיבה ראשונה מסדר עבודה. הוציא את בינה לחוץ, היינו השכל שלו יהי' מחוץ לגבולו, כלומר שלא להתייעץ עם השכל בקשר לעבודה. אודות בנה, כי הבנה נולדת מב' דברים מנוגדים. וזה נק' דעת דקדושה, כלומר בנה נק' התכלית, שתכלית העבודה היא שהאדם יגיע שכל מעשיו יהיו לש"ש. וזה יכול להיות למעלה מהדעת, כלומר באם הדעת מסכים, ודאי שהגוף מרגיש בזה תועלת עצמו, אחרת לא היה מסכים לזה. הכלים השבורים והמתים עולים עם הנצוצין לעיבור ע"י הרשימות שקיבלו את האור שלהם.
למשל, הנבראים, לאחר חטא אדה"ר, נבחנים לכלים שבורים ומתים, היינו שהכלים שלהם הם רק בקבלה עצמית, שנפרדו מהחיי החיים. רק יש בהם ניצוץ, שהוא הרשימו דאו"ח שנשאר וירד להחיות הכלים, שיוכלו לקום לתחית המתים. והניצוץ הזה הוא קדושה, שהיא שיריים מהאו"ח. וצריכים להעלות אותו, היינו לקבל אותו בעמ"נ להשפיע, שזהו נקרא העלאה, היינו עלית מ"ן. שעי"ז נעשה בחינת מסך ועביות, שיוצא על זה מילוי, שהאו"ח ממלא את הכלים בשיעור שילביש את האורות.